תלד, ד

בתחלה, וא"ז למעלה מכל עיקר ומקור השכל שהוליד זה הרצון אלא למעלה מכלי המדות שלא יכילנו השכל וטעם לרצון זה מצד קוצר הכלי שלהם כו').

ויובן זה עד"מ אדם הגדול בחכ' ששכלו רחב ביותר יוכל לעשות תולדות הרצון מחמת דבר חכ' וטעם שיסביר לתינוק הקטן עד שיחשוק וירצה בדבר זה, ולפי ששכל התינוק קטן ביותר לא יכיל הכלי שלו לטעם ושכל זה שאו[מר] לו הגדול ע"כ הגם שיולד הרצון בתינוק מצד השכל וטעם הזה אבל מצד קוצר דעתו ושכלו יהיה הרצון הזה אצלו בהתפעלות גדולה למעלה מן הטעם ושכל שלו כידוע וד"ל (אך באמת גם הרצון שנולד מטעם ושכל הרחב בגדול בחכ' גם הוא נק' רצה"ת, מאחר שמורכב בהגבלת אור זה השכל והטעם עכ"פ וכשיופסק ויבוטל הטעם הזה יבוטל הרצון הזה הנעלם¹⁷³⁷ ממנו כאהבה התלוי' בדבר¹⁷³⁸ שבטל דבר בטל אהבה כידוע, ובאמת שעיקר ועצם מהות הרצון הוא בלתי מוגבל כלל שאין דבר שיגבילנו כשכל וטעם, [ו]אף שיבוטל [הטעם] לא יבוטל הרצון לעולם לפי שאין טעם לרצון¹⁷³⁹ כלל אפי' טעם כמוס ונעלם כידוע. ונמצא שיגיע הרצון העצמי למהו"ע נפשו עד שתכלה נפש[ו] ברצון זה העצמי', והוא שנק' התפעלות עצמיות הנפש ממש עד כלותה כמו נכספה וגם כלתה נפשי¹⁷⁴⁰ ממש כו'. וזהו עיקר ענין מס"נ באה"ר וברצון, שא"א שיהי' זה ברצון הנולד ומורכב בשכל וטעם אף בעומק הדעת והחכ' שרצון זה לא יכלה הנפש, רק ברצון העצמי שלמעלה מן הטעם לגמרי אפי' מטעם כמוס ביחו"ע בעומק ההשגה בגדולת ה', כי התפעלות העצמיות בכלות הנפש אינו רק למהו"ע ית' כמ"ש אליך הוי' כו' שלמעלה מטעם והשגה דסובב כו' דלמתב"כ אפי' למחה"ק כו' כידוע. וא"כ יפלא מאין יבא בחינת מס"נ באה"ר שברצון הנולד מן השכל בהגיעו ללב ששם יתפעל למעלה מן השכל והשגה לגמרי רק בתשוקה עצמיות בכל לבו ונפשו כו' עד כלותה ממש וזהו פלא, מאחר שזהו שהרצון למעלה מן השכל וטעם במדות שבלב אינו רק מחמת בחי' קטנות המדות שבלב כמשל הנ"ל בהתפעלות התינוק, ושרש רצון זה הרי הוא עכ"פ מורכב ומוגבל בגדלות השכל שבמוחין דחו"ב שלא יגיע מזה למס"נ כי מס"נ זהו למעלה מן הטעם דוקא, וז"ש ואהבת בכל לבבך אחר שמע ישראל בהשגה וטעם בה' א[חד] כו', אך גם בשמע ישראל כו' הוא למס"נ באחד בנשמתו ואיך יוכל להיות ע"י השגה וטעם לבד מאחר שנק' רצה"ת לבד, אלא צ"ל דיש בזה ב' מדריגות א' בבחי' אוי"ר¹⁷⁴¹ והב' בבחי' או"ח.

והענין הוא דבאמת גם בחי' רצה"ת הזה הוא נמשך מרצה"ע¹⁷⁴² שלמעלה מן השכל והשגה וטעם והוא