תלא, ד

ולהבין דבר זה הנה יש להקדים [תחלה] ענין הכללי ביחוד עצמו' א"ס ב"ה שלמעלה ממקור ההשתל' דאבי"ע וכמ"ש כי עמך מקור חיים כו' ולכך אין בו שנוי כלל מקודם ההשתל' באצי' ובריאה לאח"כ וכמו שאנו או' אתה הוא¹⁵⁹⁷ כו' כידוע במ"ש אני הוי' לא שניתי¹⁵⁹⁸, והטעם הוא כי אם היה האור והשפע בא ונמשך להשתל' באבי"ע מבחי' מהו"ע ית' ממש הי' ראוי שיפול בזה ענין שנוי מקודם ההשפעה וההמשכה לאחר ההשפעה הזאת כו', אבל באמת אין האור והשפע זו נמשך ממהו"ע ית' ממש רק מבחי' הארה דהארה מבחי' האור וזיו דשם מלכותו¹⁵⁹⁹ העצמ[י]ת בלבד שאינו רק בחי' התפשטות וגילוי דגילוי הבא בבחי'¹⁶⁰⁰ אותיות דשמו הגדול לבד, וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ [כו'] פי' שמו העצמי זהו בחינת מל' דאצילות כמו שהוא טרם שנמשך להיות מל' בעולמות לה[ו]ות מאין ליש וכן ברום המעלות במל' דא"ס קודם שנמשך בקו"ח כמ"ש אני ראשון ואני אחרון כידוע, ובחי' מדה זו דמל' נק' שמו לבדו שזהו שם מלכותו וכמ"ש דקודם שנבה"ע היה הוא ושמו בלבד כו', ובחי' הארה דהארה שנק' הודו של שמו זה הוא שנעשה ונתצמצם להיות מקור לכל ההשתל' דאבי"ע והוא מ"ש מל[כותך] מל' כ"ע, דהיינו רק במה שנק' שמו עליהם בהתפשטות שם המלך על אנשי מדינתו שבממשלתו ומלכותו עליהם מתקיימת כו' וכמ"ש ישתבח שמך לעד מלכינו¹⁶⁰¹ כו' ונקרא מלך יחיד חי העולמים¹⁶⁰² [או יחיד חי העולמים] מלך¹⁶⁰³ כמ"ש במ"א וד"ל.

ונמצא מובן שיש במדת¹⁶⁰⁴ שם ומל' הנ"ל ב' מדריגות ושניהם בבחי' מקיף ולבוש כמ"ש ה' מלך גיאות [לבש] כו' והוא בחי' לבוש [ד]מל', א' ב[בחי'] פנימי' ועצמיות דמדה זו כמו שהוא מצד רוממות והתנשאות העצמות (שנק' טה"ע ). והב' בחי' הצמצום דמדה זו להיות מל[ך] על עם בהתנשאות מ[ו]גבלת על העולמות לבד (וכידוע שזהו מלך מרומם לבדו מאז וכמו נכון כסאך מאז כו' ואח"כ מלך גיאות לבש כו' להיות מתנשא מימו"ע לבד כו' (וזהו טה"ת ) ונקרא זו"ן¹⁶⁰⁶ שמים ושה"ש¹⁶⁰⁵ כו'¹⁶⁰⁷ ). וזהו עוט"ה או"ר כשלמ"ה בחינות טה"ע דמל' דא"ס קודם הצמצום (שנקרא שה"ש) נוטה שמים כיריעה (בחי' מקיף לעולמות בחי' טה"ת) שיתנשא על עולמות כו'). וזהו [ה]הפרש בכלל בין [בחי'] פנימי' מל' שמים דלעילא כמו בקעומ"ש בתו"מ לנש"י כמו במ"ת שמלכותו ברצון קבלו כו' וכמ"ש להודיע לבני האדם כו' וכבוד הד"ר מלכותו, הפנימי שנק' לבוש מל' (כמו יביאו לבוש מל' אשר לבש בו המלך במ"ת¹⁶⁰⁸ כו' כמ"ש