תלא, ג

ואמר להם משה תחלה מצות השבת בא' אלה הדברים עד שבת שבתון כו' ואח"כ א' להם מצות מלאכת המשכן והוא בא' ויא[מר] משה אל כל כו' קחו מאתכם תרומה לה' כו', והיה לו להקדים תחלה מצות מלאכת המשכן ואח"כ לומר להם מצות שבת כפי הסדר שנצטווה. ועוד שינה במה שציוה על המשכן תחלה ואח"כ כלים והוא נצטוה על הכלים תחלה ואח"כ משכן כנ"ל, ו[א"כ] לפי"ז נמצא ששינה משה הסדר בכל ג' אלה הדברים בשבת ומשכן וכלים מן הקצה לקצה שהוא נצטווה לעשות כלים תחלה ואח"כ משכן ואח"כ שבת והוא צוה על השבת תחלה [ואח"כ משכן] ואח"כ כלים כמבואר בפ' זו דויקהל וזהו פלא גדול לכאורה¹⁵⁹⁰.

אך הנה כ"ז יובן בהקדים תחלה להבין שרש ענין המשכן וכלים דהנה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם [ד]הל"ל בתוכו לשון יחיד וא' בתוכם לשון רבים דקאי בכנ"י¹⁵⁹¹ שישכ[ו]ן בתוכם כאשר יעש[ו] לו מקדש דוקא, ולכאורה אין זה מובן דוודאי עיקר השראת השכינה הוא במקדש ומשכן והל"ל ושכנתי בתוכו ולמה א' בתוכם דמה שייכות יש לגלוי אלקות בכנ"י ע"י שישכ[ו]ן במקדש דוקא, וצ"ל בהכרח שעיקר ענין המשכן וכלים הוא בשביל השראות והמשכות אלקות בנש"י וע"ז מורה כל עיקר תבנית המשכן ותבנית כל כליו שהן בדוגמא וציור למשכן וכלים העליון כמ"ש ככל אשר אני מראה אותך כו' כנ"ל. והנה להבין זה דהנה תחלה י"ל בדרך כלל בענין כללות המשכן שנחלק לב' מדריגות בבחינת או"פ ובחי' או"מ, בחי' או"פ זהו שנתלבש האור¹⁵⁹² בכלים דמשכן כמו בארון ושולחן ומנורה וכה"ג ובחי' או"מ זהו שמתלבש בלבוש דיריעות עיזים כו' לאהל שזהו בחי' או"מ דוקא. וכללות ב' המדריגות הללו הוא שנמשך ג"כ בענין התו"מ שלנו דהתורה הוא בבחי' מזון לנשמות¹⁵⁹³ כמ"ש ותורת"ך בתוך מע"י כו' וכתיב לכו לחמו בלחמי שנק' לחם ומזון ממש לנשמה וכמו כי אמרתך חייתני¹⁵⁹⁴ כידוע, והמצות שעושה האדם בדברים גשמי[י'] נקרא בחי' לבוש¹⁵⁹⁵ להלביש לנשמות בג"ע כידוע בזוהר במ"ש ואברהם [זקן] בא בימים באינון יומין עילאין שהן בחי' הלבושים דמצות וכמ"ש והלך לפניך צדקיך כו' וביהושע כה"ג א' הלבש אותו¹⁵⁹⁶ מחלצות כו'. והיינו ענין היריעות שהי' במשכן שהן בבחינת לבושים לכסות על הקדש שבפנים כמו הלבוש דמעשה המצות שהן בחי' מקיפים לנר"ן, וענין הכלים כארון ושולחן כו' זהו כמו בחי' מזון שנק' או"פ בכלי לנשמה כמו האור הבא בגלוי בארון בלוחות כו' וד"ל.