תכב, ב

בהעלם גדול (וכמו שנעשה שינוי לטוב בדפק מאיזה עונג נפלא מבשורה טובה שתדשן עצם¹²³⁰ כמו שהי' בריב"ז¹²³¹ ). וראי' לכ"ז מן אש הגיהנם ששובת בשבת¹²³² [אעפ"י] שהוא [בריאה] טבעי' וסמבטיון יוכיח¹²³³ וכה"ג, לפי שביום השבת יש בו מעין דעוה"ב¹²³⁴ שאין שליטה לחלק הרע והפסולת וחומריות כלל וכלל כידוע וד"ל).

אך הנה עדיין יש להבין האיך הותר האכילה בשבת מאחר שנק' קדש העליון שלמעלה מבחי' הבירורי' לגמרי (וכמו יו"כ שאין בו או"ש¹²³⁵ כמו העוה"ב¹²³⁶ ממש לפי שנק' שבת שבתון וכך שבת הרי נק' שבת שבתון מטעם הנ"ל), והאכילה מצד עצמה נק' בירור כנ"ל (והרי [oldpage_1266] ּ א' באתרי' לאו אורחא למיכל¹²³⁷ כו' רק באתי לגני [א"כ¹²³⁸ ] אכלתי כו' כמ"ש בזהר) ואעפ"י שאו' [בזוהר] דא היא סעודתא דע"ק כו' היא גופא י"ל שהרי באתרי' לאו אורחי' למיכל כנ"ל). ואמנם הנה יש להבין עוד ענין א' שהיא קושיא חזקה יותר בענין השבת והוא מה שהותרו הקרבנות להקריב בשבת כמו בחול, שהרי הל"ט מלאכות נאסרו בשבת מטעם שהן נעשי' בבחי' הבירורי' כמו להפריד האוכל מפסולת שבו [כ]מלאכות דמזון בזריעה וקצירה עד לישה ואפי' כו'. והרי הקרבנות נעשי' ג"כ בבחי' הבירורי' שהוא רק העלא' הטוב מן הרע כמו בשחיטה וזריקה דדם והקטר חלבי' וכה"ג [ו]כידוע. וגם בעצם העלא' דקרבן ע"ג המזבח [ב]אש כו' [ש]זהו שנק' אכילת מזבח ואכילת אדם כמ"ש [את קרבני] לחמי לאשי כו', והאכילה הוא ענין בירור מצד עצמו כנ"ל. ואיך יהי' ענין הבורר בשבת מאחר שנק' קדש העליון שלמעלה מבחי' הבירורים לגמרי כנ"ל, ואם לפי שכבר הוברר בימות החול בל"ט מלאכות וא"צ בשבת לברר כולם¹²³⁹, רק להיות בחי' העלאה שאחר הבירור כנ"ל. א"כ אדרבה היא גופא קשיא א"כ¹²⁴⁰ כבר הוברר בחול למה צריך לברר בשבת מחדש בבחי' האכילה דקרבנות שנעשי' בשבת בדרך בירור ממש שהוא להעלות הטוב מן הרע להיות לריח ניחוח כו'.

אך הנה לכאורה יש תירוץ לכל הנ"ל ממה שמצינו שהי' בענין תיקון ובירור ממש אף למעלה מעה"ד טו"ר כמו בג"ע קודם חטא דאדה"ר שא' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה¹²⁴¹, והגם שלא הי' שום שמץ תערובות רע ופסולת בג"ע כלל א' לעבדה בעבודה ותיקון כמו להשקות מים מנהר שיוצא מעדן להשקות הגן¹²⁴² ולזרוק כל אבן ולעשות תיקוני' לשמרה מכל רע כו'.