תטז, ב

טו"ר ביגיעה שעולה הבירורי' מכל המצות במצוה דשבת שביום הז' קדש יהי' לכם שלמעלה מבחי' הבירורים דרפ"ח כו' דבורר אסור בשבת רק מה שהוברר ונתעלה בימות החול הוא שעולה בשבת, והיינו מה שעיקר מצות השבת זהו רק בשב ואל תעשה⁹³² לבד כו' בבחי' קדש העליון כו' שזהו ביום שכולו שבת ומנוחה לחה"ע⁹³³ בעוה"ב שנק' שבת שבתון⁹³⁴ כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן ג"כ ענין סמיכת המצוה דשבת למצות מלאכת המשכן שא' קחו מאתכם תרומה לה' כו', דהנה לאחר שצוה על השבת שבו' ימים תעשה מלאכה בקבלת עומ"ש ובשבת יהי' ההעלא' בקדש העליון הרי עיקר ההעלא' הזאת הוא בשביל הירידה וההמשכה לאורות בכלים בתוס' אור גדול מעונג העליון העצמי' מטעם המבואר למעלה דכל עיקר העלי' בשביל הירידה שזהו שעבמ"ת בפנימי' כו'. וזהו וקראת לשבת ענג⁹³⁵ העליון כו' והוא שא' שבת שבתון כו' כל העושה [בו] מלאכה⁹³⁶ כו' וכנ"ל [ב]מ"ש הקים ע"ל עולה של תו"מ הקים כמו בהקמת בנין באו"כ דוקא. וזהו ענין הקמת המשכן שמצוה אח"ז קחו מאתכם כו' כל נדיב לבו יביאה כו', שנדיבות הלב הזה הוא להביא כל העלאות דבירורי' בכל עבודה קשה [ב]עול כו' להיות בזה עונג ושמחה דוקא בבחי' שו"ב כו', והוא במה שמקי[י]ם דבר ה' ועושה רצונו בפו"מ בביטול רצון הטבעי' כו' להמשיך אור בכלי דוקא. וזהו הקים עו"ל שזהו עיקר הקמת עול העבודה האלקי' ביגיעה ועמל נגד הטבע רק במה שמתבונן בעצמו שזהו נח"ר ליוצרו וכמ"ש ולכבודי כו' בגין דישתמודעי' לי' למטה דוקא על [ידי] קבלת עומ"ש למעשה⁹³⁷ דוקא שזהו שעלה במח"ת כנ"ל. ע"כ זאת נחמתו בעניו כמ"ש זאת נחמת"י בעניי⁹³⁷ פי' בזאת תתנחם נפשי בעניי והוא בבחי' מל' שמים דלעילא שנק' זאת⁹³⁸ כמ"ש בזהר עמ"ש בזאת יבא אהרן⁹³⁹ כו' שהוא בקבלת עומ"ש לעשות נח"ר ליוצרו לבד, והיינו כאשר מתבונן במדת מלכותו ית' הפנימי' ועצמות דמל' דא"ס עצמו כמו שהוא מלך מרומם⁹⁴⁰ יחיד לבדו מאז כו' מתנשא בערך ממל[ך] על עולמות, רק במה שיש לו נח"ר ועונג במדת מלכותו זאת בתו"מ שיקבלו עליהם עול תו"מ כנ"ל שלזה ירד כל העונג הפנימי' ועצמיות שבפנימי' המל'. וכשמתבונן בעצמו שזאת העבודה האלקי' הנעשי' בעומ"ש בלבד כנ"ל נח"ר לפניו דוקא מטעם הנ"ל אז תתנחם נפשו בזאת אעפ"י שתכבד עליו עול העבודה והיגיעה, דהיינו שתבא בלבו שמחה ועונג גדול ונחמה בעצמו מכל יגיעתו ועבודתו במה שיתבונן בבחי' זא"ת דהיינו בחי'