תי, ג

גשמית דתאוות היתר בגופו שמבלבל ומסתיר אור [ה]אלקי בנשמות בשכל ואוי"ר כנ"ל עד שצריך לעשות העברה וביטול הגסות לגמרי בלב נשבר ומרירות ובכי' [ב]שפלות והכנעת הלב ביותר כנ"ל, כך לפ"ע צריך לעשות ביטול וכלי ריקן להיות הפשטת הרגשה דישות וגסות ברוחני' בהתפעלות הנשמה בהשגה אלקי' שמתערב בזה פסולת דק יותר (שזהו בחי' נוג"ה⁷¹³ דבריאה שמיעוטו רע⁷¹⁴ כו')⁷¹⁵ שהוא הרגשת עצמו בבחי' יש ולגרמי' כנ"ל⁷¹⁶ כאילו [אינו] במציאות דבר מה כלל וכלל, ולשכוח על כל מה שמשיג ומתפעל בהשגת אלקות בגעה"ת כי אין ערך כלל, לגבי זיו השכינה שבגעה"ע ששם לא יוכל לבא כל בחי' יש ודבר מה במורגש כלל⁷¹⁷ רק מי שהוא בבחי' אין ומ"ה בעצם שבלתי מרגיש א"ע כלל שנק' ביטול עצמי' ולא ביטול היש לאין ע"י התפעלות בהשג[ת] דבר מה כענין מה פשפשת כו'. והיינו לפי שבגעה"ע מאיר מבחי' עונג העצמי דמל' דאצי' שבחכמה בבחי' ראי' מקרוב שהוא כעומד לפני המלך שמתבטל ממציאותו לגמרי כמ"ש להשתחוות לפני ה'⁷¹⁸ כו' וכידוע, ולכך צריך להיות טבילה בנה"ד העליון הזה שעושה בחי' ביטול ושכחה בנשמות שלא יהי' בהן בחי' הרגשה בעצמם בישות וגסות אף בעבודה והשגה אלקי' כלל כמו ויגבה לבו בדרכי ה'⁷¹⁹ כו' ואף מה ש[מ]בטל מי"ש לאי"ן שלא ירגיש הביטול כו' כמו ופלגשו ושמה ראומ"ה⁷²⁰ רא"ו שאני מ"ה כו') כדי שיוכל לבוא לבחי' אי"ן ומ"ה האמיתי כמשה שא' ונחנו מ"ה⁷²¹ כו' שהוא בחי' כלי לקבל עונג העצמי דאלקות שבלתי מורגש כלל שנק' עונג הנעלם שבעצמות א"ס ב"ה וד"ל.

והנה זהו ענין נה"ד העליון הנ"ל שזהו בחי' גבו' שבעונג העליון העצמי' דזיו השכינה כנ"ל שיורד ונשפל ונמשך בהיפוכו בצער שמנגד לעונג העצמי' שהוא קו השני השמאל שבו במשקל שוה כו'⁷²² כנ"ל באורך. והיינו כמו ענין הצער ומרירות אלקי ממש דבחי' תש"ע שהיא רוחני' ודקה הרבה יותר מצער ומרירות דתש"ת בלב נשבר ובכי' ושפלות כזיעתן של חיות מצד [ה]פחד כו', כידוע דבתענוג האלקי' עצמו שלמעלה מן השכל וטעם כמו בשיר פשוט וניגון כמו בדברי אה"ר בתענוגי' בין או"נ⁷²³ בנפשותם) יש בחי' עוצב ומרירות כמו בקול ותנועה המורה שפלות ועוצב. והוא רק מצד עוצם הרצון והחפץ בעונג עצמי להתקרב לה' ולא יכול לאדבקא בי'⁷²⁴, כמו