שפ, ב

במ"ת בא' אנכי ולא יהי' לך זהו דוקא בהמשכ[ת] העונג העליון⁸²⁰ ברצון וחכמה כו'). והיינו בבחי' רעדכ"ר שהוא מקור כל רצון טוב וחסד מעצם הטוב שאין בו נטי' לדין כלל כנ"ל (והוא בבחי' עונג ושע[שועים] העצמי' שנעשו⁸²¹ בעצמו' בלתי מורכב ברצון אף לא בבחי' מקור לרצון ההיול"י כנ"ל), ולכך גם הטמא יטהר וכמ"ש מי יתן טהור מטמא⁸²² לא אח"ד כו' אח"פ ממש. וכך יובן כאן גם במדרגה עליונה יותר והוא לכפר גם על עון הקדשים אשר יקדישו בנ"י שיטמאו בטומאה ויפגמו קדושתם ועכ"ז יכופר העון הזה דקדשים שלא יחולל קדושתם מן הטומאה כלל והוא שא' ונשא אהרן את עון הקדשים כו' כמו ונושא עון בחטא גמור (לפי שבבחי' רעדכ"ר יטהר כל טומאה כמ"ש לפני הוי' תטהרו והיינו לפני הוי' הא' די"ג מדה"ר, והוא שם הוי' שכתוב למעלה מקדש למ"ד לכפר על עון הקדשים דכנ"י שעולה מלמטה למעלה, וע"כ הי' נכתב קד"ש להוי' [oldpage_תקסה] ּ דוקא דהיינו שיתמלא כל חסרון ופגם בקדש דישראל ויהיו תמיד קדש לה' ממש).

אך עדיין י"ל בטעם הנחת הציץ על מצח אהרן דוקא, דהלא ידוע בשרש בחי' אהרן כה"ג שהוא הרועה וזן ומפרנס לישראל בהמשכה דאה"ר העצמיית העליונה לעורר האה"ר בכנ"י בתמידות דוקא בלי שינוי וחילוף כלל, והוא עיקר הגילוי במצח אהרן שבו עיקר הרצון באה"ר כו' וא"כ למה צריך להנחת הציץ דוקא על מצח אהרן בכתיבה דב' תיבות הללו דקדש לה' דוקא. אמנם הנה באמת לפי הפשט בכתובים האלו שהי' עיקר המכוון בהנחת הציץ נזר הקד"ש רק לכפר על עון הקדשים שיקדישו בנ"י, וגם להיות לרצון להם לפני תמיד לפני ה'. וב' הענינים האלה א' הוא, דהגם שע"י אהרן כה"ג נמשך תמיד אה"ר העצמית בגילוי במצח כנ"ל באור פני מלך חיים⁸²³ כו', עכ"ז יכול להיות הפסק מחיצה מבדלת כאשר יהי' פגם בקדושה דישראל שלא יאיר בהם אור א"ס שבפנימי' הכת"ר, כי עי"ז יחולל קדושת שם הוי' השורה בישראל ולא יהי' נק' קד"ש להוי' כו'. אך ע"י הציץ מרצה ומכפר על עון הקדשים ויהי' אור קדושתם שלימה להיות⁸²⁴ בתמידות כ"ז⁸²⁵ שהציץ על מצח אהרן דוקא ששם בחי' התגלות דאה"ר העצמות כנ"ל. ולפ"ז הרי יובן שעיקר ענין הציץ לרצות על עון הקדשים היינו שלא יופסק אור האה"ר העצמי' שהוא בבחי' מקיף תמידי דאה' שברצון הע[צמי] שלמעלה מן הטעם לגמרי אפי' מטעם כמוס דחכ'⁸²⁶ דתו"מ כמו בחי' הוי' הב' דאל רחום כו' כנ"ל וד"ל. והטעם הב' להיות לרצון תמיד להם לפני ה' כו', דהנה הגם שמצח אהרן הי' בחי' כלי לאור זה דציץ שיאיר בו מרעדכ"ר לכפר על עון הקדשי' היינו רק במה שנמשך ובא מאורו למטה לכפר כו' (שזהו בחי' הוי' הב' דאל רחום כו') שהוא רק בחי' התגלות דאה"ר דעצמות הרצון כו'. ואמנם למעלה מזה היינו בחי' ש[ם] הוי' שכתוב