תט, ג

בטמטום הלב והמוח⁶⁶⁸ כו', וגם מצד גסות וחומריות גופו אע"פ שלא נמשך אחר הרע אף בהרהור עבירות אבל בתאוות היתר מושקע ומושרש ביותר ובתאות הממון והכבוד בכל [oldpage_1224] ּ לבו רודף אחרי ההבל ויבלע כל חיותו בזה וכל הדו"מ בטלים וריקים ומחשבות של הבל הולכים אחר הנפש⁶⁶⁹ בצאתה מגופה. וזהו ענין הטבילה בנה"ד⁶⁷⁰ שאחר בירור גיהנם מן התאוות הרעות ממש והוא אש רוחני ודק יותר שמוציא ומכלה כל הגשמה גופני' וחומריות שקיבלה הנשמה בעוה"ז (וזהו כמו תשובה בלב נשבר במ"ש טבעי' על רדפו בהבל כל ימיו כו' ומצטער ויתמרמר בנפשו עד שנבזה בעיניו נמאס כו', זהו אש דנה"ד זה שהוא כאש המרירות ובכי' בהתפעלות אש שנק' אש שחורה⁶⁷¹ בלקותא שבדמי' ברוע הלב ופני[ם] כו'), והוא כמו מ"ת בוכי'⁶⁷² כו' כמשי"ת. וזהו שא' דכל עיקר טבילה זו דנשמות בנה"ד זה רק לשכוח כל חיז"ו דהאי עלמא⁶⁷³ כו' שהוא הגסות וחומרי' דמדות הטבעי' ומודו"מ שע[ו]סק בכל ימיו בטרדא בלו"נ⁶⁷⁴ כו', ואז יוכלו הנשמות לעלות לגעה"ת לקבל שכר בהנא' עונג אלקי במורגש בשכל ומדות אוי"ר אלקי' כו' (כמו בב"ר⁶⁷⁵ קודם התפלה וכבכי' מסט' דא וחדוה מסט' דא⁶⁷⁶ כו' שע"י המרירות ובכי' על ריחוקו מאלקות יבא לפ"ע זה לקירוב וחדוה אלקי' בהתפעלו' אה"ר בתענוגי' כעכשיו בק"ש ופסוד"ז וכה"ג כידוע), ולפ"ע הצער ומרירות מן ההיפוך כך יהי' ערך העונג אלקי במורגש לנשמות בגעה"ת (שזהו לפ"ע הפשט' הגסות והגשמיות לאי"ן בבחי' כלי ריקן יותר (כרקבון הגרעין כו' וכזורעים בדמעה כו' ומתייאש כנ"ל). וזהו שא' דמזיעתן של חיות הקדש נמשך נה"ד זה שקודם לגעה"ת (כלהט החרב כו' שיש בו טו"ר ולפעמים מתהפך לטוב⁶⁷⁷ כו' והוא נוגה דיצי' שחציו טוב⁶⁷⁸ כו' והיינו בתאוות היתר שמתברר בנה"ד זה כנ"ל).

והענין הוא דודאי נה"ד זה יותר טוב מן הגיהנם⁶⁷⁹ שהגיהנם נק' עונש ודין גמור לייסר לרשעים לבער הרע ממש שהוא אש קשה דאכיל ושצי ומבער כל לכלוך ופסולת (כמו שאש אוכלת אש המכוה⁶⁸⁰ כו') (וכמשל עלוקה שמושכת דם⁶⁸¹ הפסולת כך יש דינין קשי' שכל חיותם לכלות הרע ונק' רצועא לאלקאה⁶⁸² כאיש רע בטבעו שכל חיותו לפעול רע לענוש⁶⁸³ ולהכות כל חי וכמו ועל חרבך תחי'⁶⁸⁴ כו') וכמו יסורים קשים