שעט, ב

שנק' רצון לרצון כו'. והענין הוא שדוגמא כזו בהסכם והחלט הרצון לבד שנק' רצון לרצון לבד בקבלת התורה שאמ' כל אשר דבר ה' נעשה, הרי עדיין לא שמעו רצונו שיקבלו עליו ברצון פ[נימי] לשמוע בקולו רק אמ' כל אשר דבר ה' ויגלה רצונו לנו נעשה ונקיים, הרי לא הי' זה בבחי' רצון פנימי' [oldpage_תקסג] ּ רק שיקבלו עליהם להיות כל רצונם רק במה שירצה ה' ויגזור אומר עליהם יעשו, א"כ אין זה רק קבלת רצון לרצון דהיינו שיקבלו [לרצון להם בכל אשר ירצה כו', וכמו שמקבלי'] עליהם עול מלכות כמו שום תשים עליך מלך, כך הוא קבלת עומ"ש שכל אשר יגזור אומר יבטלו רצונם נגד רצונו שזהו ג"כ קבלת רצון לרצון לבד, דהיינו שמקבל עליו שיהי' רצונו בטל נגד רצונו אף שעדיין לא ביטל רצונו בפנימי' נגד רצון אחר שלא גילה רצונו עדיין. ועכ"ז קבלת מ"ש זה שמקבלים עליו יותר חזק מגוף ביטול פנימי' הרצון שאח"כ כי ממנו דוקא נמשך כל יסוד המלוכה שאח"כ שנשמעים לרצונו בתכלית הביטול, אע"פ שלא הי' קבלת עומ"ש זה רק בחיצוניות רק בהסכם חזק בבחי' רצון לרצון לבד והוא מה שעשה הסכם חזק לקבלת עול זה לבטל רצונו תמיד כו' (וכך הוא בענין קבלת כ[ל] ד[בר] להבא שנק' רצון לרצון לבד, כמו קבלת תענית שמקבל עליו להיות לו רצון מוסכם להתענ[ו]ת ביום מחר שאינו רק בהסכם חזק לזה וממילא יקיים ברצון טוב ומתענה ולא יוכל לשנות אחר שכבר קיבל עליו תענית זה, וכן הנודר ונודב לצדקה או ללמוד מסכת פ[לוני] או להשיא יתום ושאר מצוה מקיים ע"פ הסכם לרצון זה אע"פ שאין לו רצון בפנימי' כלל כו'. ואנו מוצאים שגדול כח ההסכם הזה להיות לו רצון לדבר מה שזהו כמו שמקשר א"ע בשבועה ויותר מזה עד כ[ל] מ[ה] שיהי' אח"כ מזה בחוזק התפעלות הרצון והחשק לדבר הכל יסודו מן ההסכם שבתחלה שנק' קבלת הרצון [לרצון], כמו בר"י שראה לר"ל דקפץ ירדנ[א]⁷⁹⁴ כו' אמר חילך לאורייתא שראה בו תוקף הנפש בהסכם שלו הזה שקיבל עליו ללמוד תורה שיהי' חכם גדול דהיינו שחילו רב יהי' לו לחשק הלימוד בתורה אח"כ ברצון גמור, אע"פ דבחי' הסכם דקבלה זו דקביל עליה הי' רק להיות [לו] רצון לתורה כו' (וכך הוא בדין וד"ת דמל' שהמקבל עליו בהסכם ע[ו]ל מל' יענש אח"כ בעברו על רצונו, וכן ענין נודר ונודב וכה"ג). וכך הוא ענין ההסכם חזק שהי' בק"ש ותפלה לילך אחרי ה' ותורתו כו' וכנ"ל שבחי' הרושם הנשאר מזה כל היום חזק הוא מאד הרבה יותר מהתקשרות והתפעלות הרצון במוח הדעת כנ"ל שהוא חולף ועובר מיד בהיסח הדעת כנ"ל⁷⁹⁵, אבל בחי' רשימו דקבלת מל' שמים בהסכם חזק בחיצוני' שנק' רצון לרצון (ובל"א ער וויל וועלין עש⁷⁹⁶ איז בווילונג⁷⁹⁷ דעם רצון כו') לא יאבד לעולם אף בגודל טרדתו כנ"ל.