תט, ב

מאחורי הפרגוד בריחוק כו'), והוא מאש ש"מ דנגיד ונפיק מקדמוהי ממש שירד בבחי' צער כנ"ל שמזה יהי' היתרון אור בקבלת שכר מזיו השכינה בעלותם ו[כ]עכשיו בעומק לב נשבר בכובד ראש שלפני התפלה שעי"ז יעלה בתפלה בעילוי יותר כידוע וד"ל.

אך ⁶⁶³ עדיין י"ל דלפ"ז טבילה זו בנה"ד לעונש ולצער הנשמה האלקי' בהיפוך לעונג שתבא בבחי' ביטול וכליון כל עצמותה כמו בשפלות ומרירות עצומה כנ"ל, ולכאורה הטבילה הזאת [כ]טובל במקוה לטהרה לבד שיוכל לעלות ולא לעונש ולצער כי נה"ד זה הוא שעומד בין געה"ת לגעה"ע שאחר עלי' מגעה"ת איך יהי' מקבל עונש (שזהו כמו בין ימוהמ"ש לעוה"ב שיעברו בנהר פרת⁶⁶⁴ שהוא הנהר שיוצא מעדן⁶⁶⁵ ) (כמ"ש במ"א). ועוד דהלא מבואר למעלה דנה"ד זה דנגיד כו' הוא יורד ונמשך בבחי' שוב מעונג דעצמות שמזה יהי' מקור חיות הנבראים שיהי' להם מציאות מאין ליש היפוך הביטול (דטביל"ה אותיות ביטו"ל⁶⁶⁶ כידוע). והנה להבין שרש ענין טבילה זו (שהוא לעשות בנשמות בחי' שכחה גמורה וביטול כל המציאות מעונג והשגה אלקי' דגעה"ת כו' (כמו ר"ז שהתענה מ' יום⁶⁶⁷ לשכוח ת"ב כשעולה לא"י לקבל ת"י וכה"ג (וכמ"ש במ"א), הנה י"ל תחלה במה שארז"ל דמזיעתן של חיות הקדש נעשה נה"ד כו', דזהו פלא גדול לכאו' כנ"ל, וצ"ל דלא קא' על נה"ד זה דנגיד ונפיק מן קדמוהי ממש שהוא כמו נה"ד שאצל געה"ע אלא [מדבר] בנה"ד התחתון שבין הגיהנם לגעה"ת, והיינו שנשמות דגעה"ת טובלים בנה"ד זה קודם עלותם לגעה"ת אחר שמתבררי' בגיהנם תחלה ונה"ד זה הוא שנעשה מזיעתן של חיות כו' וד"ל.

וביאור הענין הנה ידוע דהגיהנם הוא אש דק ברוחני' שמכלה ומלבן לחומריות הרע שנעשה מתאוה רעה באש זרה וחום הקשה שהוא בחי' רע גמור, ואף כמדות הבהמי' כתאות זנות אפי' בהרהור רע שנק' הרהורי עבירה שבא מחמת חימום הגוף ביותר, ובכעס וקנאה שבא בפ"מ להרע לרעהו כמלבין פני חבירו וכמדבר רק רע וכמו מלשינות וליצנות והוללות ופר"ע כידוע, אך ע"י התשובה בלב נשבר בבכי' מקירות הלב על ח"נ בפ"מ כקרי והרהורים רעים וכה"ג בכל רע וטומאה ינקה ויטהר וע"י יסורים בגיהנם להוציא האש הזרה הנ"ל (כמו ע"י יסורים קשים ומרים בצרות וביטושי' גדולים בעוה"ז) וזהו לבער גבורות קשות דרע גמור. אך יש עוד מדריג' בתשו' במרירות הנפש ברוחניות ודקות יותר והוא על הריחוק שנתרחק לבו והי' כאבן ולא יקבל במוחו ולבו גילוי אור אלקי כלל וכמת יחשב בעצמו