שעח, א

בעצמו דוקא, לפי שבאמת שרש בחי' ההרגשה בעצמו⁷⁴³ ביותר זהו מתפשט מכח הרצון דוקא, דהיינו מה שיש בנפש כח הרצון להתיישב דבר מה, שיש בנפש כח הרצון⁷⁴⁴ להתמשך [אל] דבר מה שזהו המשכת הנפש והטייתו שנוטה לדבר חוץ ממנו כמו שירצה האדם בממון או במאכל ולבוש וכה"ג הרי נפשו נמשכת לחוץ מעצמות[ו]. וע"כ נק' הרצון בשם נפש⁷⁴⁵ ממש כמו נפשי אויתיך⁷⁴⁶ כו' היש את נפשך⁷⁴⁷ אין נפשי⁷⁴⁸ אל העם הזה⁷⁴⁹ כו', כי הרצון הוא חלק נמשך מן הנפש עצמה כמו צמאה לך נפשי⁷⁵⁰ אע"פ שאינה רק המשכת הרצון לבד [רק] שהוא בפ[נימי'] הרצון דוקא והיינו בחי' התע[נוג] שמלובש ברצון שבלעדי התע[נוג] שבנפש לדבר מה אין להמשכת הרצון אליו קיום כלל, דמחמת התע[נוג] הזה הוא שבא לכלל המשכת הרצון ולשון רצון הוא ענין מרוצה⁷⁵¹ שתרוץ הנפש לדבר מה שמתענג בו דוקא (וכמו"כ יש בהיפוך, שע"י הרצון שירצה [ו]יחפוץ בדבר מה אז מתענג בו ואם אין לו רצון לדבר אין לו עונג בו כלל שנמצא העונג חיצוני' והרצון פנימי', ואעפ"י דמה שנראה לעין הוא הרצון דוקא והעונג מתעלם בו כו' [oldpage_תקסא] ּ זהו כשהעונג פנימי והרצון חיצוני אבל להיפך כשהרצון פנימי הרצון מוסתר והעונג נראה לעין כמו גם באה"ר בתענוגים הנראה לעין שזהו רק מצד הרצון הפנימי הנעלם בו שבלעדו לא היה מתענג כלל כו').

והנה א"ר ששרש הרצון הוא במוח דוקא והוא בגידי המוח ששם כח ההרגשה⁷⁵² להרגיש בכל עצמו ובכל אברי הגוף כנ"ל, והיינו במוח הדעת דוקא כנ"ל שהוא כח המרגיש בעצמו ולחוץ ממנו כנ"ל. וא"כ מובן שיש ברצון בחי' ההרגשה ובחי' ההתקשרות הנ"ל, דהיינו מה שעיקר סיבת ההתפשטות והמשכת כח הרצון מן הנפש לחבר א"ע בדבר זולתו שנק' כח המחבר לחוץ מעצמו זהו בא רק מכח של ההרגשה בעצמו שהוא מוח הדעת שכ[ל] מ[ה] שמרגיש א"ע ביותר יבא מזה התפשטות הרצון שהוא בחי' ההתקשרות של הנפש לדבר חוץ ממנו, שמזה הטעם אין השראת הרצון רק בגידי ההרגשה דוקא, כמו גם מה שיעלה במוחו התעוררו' רצון לילך ברגל ולהניע בידו זה אינו רק מחמת בחי' ההרגשה שיש בנפש ע"כ מתפשט חוץ ממנו, וכ"ש לתאוות המאכל או הממון שתלוי כל רצונות הנולדים בזה אם רב אם מעט הכל בבחי' [ה]הרגש[ה]⁷⁵³ שמרגיש א"ע, וכל מי שאינו מרגיש א"ע כ"כ אינו נמשך ברצון להתקשר בחוץ ממנו כ"כ (וראי' כשגידי ההרגשה הנק' נערוי"ן חלושי' לא יבא להתפעלות הרצון והמשכת תאוה כלל כזקן וחולה וכה"ג כידוע). ונמצא