שעז, ג

דמוח החכ' באו"כ מיוחד כידוע דמוח החכ' קר ולח⁷¹⁵ ומוח הבינה חם ויבש ומוח הדעת הוא בחי' ממוצע והוא בחי' אמ"ר⁷¹⁶ כידוע. אבל יש עוד למעלה מקרומא זה דחפיא על מוחא בחלל הגלגלתא שזהו למעלה אצל הקרום העליון שדבוק לגלגלת[א] עצמה שנק' קרומא דאוירא⁷¹⁷ כו', שזהו נק' חללי גלגלתא דוקא ולא חללי מוחין, שהן בחי' מקיפי' דחב"ד כמו שהן בבחי' הכת"ר שנק' גלגלתא⁷¹⁸ עצמה כידוע, ובחי' חכ' שבכת"ר נק' ח"ס וכן בינה שבכתר ובחי' דעת נק' ד"ע דא"א כידוע שהוא ממוצע בין חו"ב⁷¹⁹ שבכת"ר [כ]ענין גדולה דיעה שניתנה בין ב' אותיות י"ה⁷²⁰ כו'). והנה מוח הדעת דגלגלתא הוא הממוצע שעומד באמצע בין חו"ב ועיקר הציץ הי' הנחתו באמצע אע"פ שהי' מוקף [מאוזן] לא[ו]זן⁷²¹, והוא ע"י פתיל האמצעי שבאמצע הראש נגד המצנפת שעל זה א' ושמת אותו על פתיל תכלת והי' על המצנפת כו' (עיין פרש"י ) והיינו שהי' עיקר הציץ שהי' כתוב בו קדש לה' באמצע מוח⁷²³ הראש לנגד מוח הדעת⁷²² (והוא בחלל האמצעי דגלגלתא כנ"ל שהוא ד"ע דכתר (והיינו לנגד מקום הנחת התפילין שבגובה הראש בין ציץ למצנפת) כנ"ל.

וביאור ענין בחי' הדעת⁷²⁴ שנק' ממוצע בין ב' חללי המוחין דחו"ב (שבהעלם דאור הכתר כנ"ל שזהו מקור המיוחד הנובע מן ההעלם לגילוי אור השכל במוח להטות לחסד ולזכות או להיפוך, והדעת הוא ד"ע שמטה למקור הראשון דחו"ב⁷²⁵ כו', שזהו הטיי' הרצון דכתר שמחמתו יטה מקור להמשיך לזכות כמו הדמיון מן השוחד כו' כמבואר במ"א). ומשם נמשך לבחי' ד"ת שבמוחין דחו"ב הנגלי' להטות השכל הגלוי כך או כך או בבחי' ממוצע ממש ומזה נחלק לחו"ג ולל"ב חדרים ממש, אבל בד"ע דכת"ר למעלה עדיין מהתחלקות לחו"ג רק שכולל הכל וממנו מקור כל הטיות (כמ"ש בפ' וירא⁷²⁶ ). וסיבת הטיות הללו ברצון ושכל הנ"ל⁷²⁷ הוא מצד בחי' הדעת הזה ששרשו מגיע למעלה מכל הטיות הרצון וחכמה, והטעם הוא כי פי' דעת אינו ענין חכמה ושכל דוקא דא"כ למה יש בכחו להטות השכל לדבר והיפוכו בין בהעלם בין בגילוי כנ"ל, אלא עיקר ענינו הוא בחי' כח ההתקשרות⁷²⁸ שיש באדם דהיינו מה שיש בכחו להתקשר א"ע בכ[ל] ד[בר] מה בכל ע[צמותו] ממש. והיינו מה שתוקע כל עצמותו בדבר, שהוא בא מצד ענין כח ההרגשה⁷²⁹ שמרגיש את הדבר וירד לע[ו]מקו בכל עצמותו