שמב, א

ומקור הראשון דקו"ח עד סוף עולם העשי'. ולכך יש אור דתוה"ק בהתלבשות בכל עולם ועולם כמו בעולם האצי' נק' תורה דאצי' ובבריאה תורה דבריאה⁸⁰⁵ עד תורה אור הנגלית לנו באותיות ממש בעולם העשי', וזהו אצלו אומן אומנא בבחי' שפלות וירידה להיות כאומן לבנות בנין בחכמה דתורה כמ"ש בחכ' יבנה⁸⁰⁶ בחכ' דתורה דוקא והוא בי"ת דבראשית דבראשית נמי מאמר הוא⁸⁰⁷, פי' מאמר פתוח⁸⁰⁸ מן ההעלם דחכ' הקדומה שיצאה לגילוי בשביל ההשתל' העולמות וד"ל.

אך כל זה הוא בבחי' אור דתורה כמו שבאה בבחי' המשכה עכ"פ בבחי' העלם וגילוי בבחי' סתים וגליא כנ"ל, אבל בחי' מאור דתורה זהו כמו שהיא כלולה ומתאחדת ממש בכח החכ' העצמי' דא"ס ב"ה עצמו כמ"ש ואהי' אצלו שעשועי'⁸⁰⁹ בחי' שעשועי' עצמיי' ממש והוא בחי' תענוג הפשוט דעצמות ממש בחכמתו העצמיי' (שנק' שעשועי המלך בעצמו ממש) שזהו כמו קודם שנמשך אור דחכ' אפי' בהעלם ופנימי' כנ"ל. וזהו המלובש גם עכשיו שירדה התורה בהשתלשלו' בבחי' עצמיות הרצון הפשוט שמורכב באותיות דתורה ובמצות מעשיות [oldpage_תקד] ּ בפ"מ דוקא שלמעלה מטעם כמוס לרצון כו' (והוא העדן דעוה"ב דעין לא ראתה⁸¹⁰ כו') ונק' תר"ך עמודי אור שמחברי' למעלה ומטה כא' ממש, להיותו למעלה ממקור ההשתל' אפי' בחכ' הקדומה שאינו בחי' מקור למקור אפי' להיות חכמה דמע"ב כאומן הבונה כו', דזהו ירידה ושפלות גדולה מעצם פנימי' כח החכ' דא"ס שכל עצמות פנימיותו מלובש בזה ולכך א' ואהי' שעשועי' עצמיי' ממש מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו בחי' מאור שבתו' שמחזירו למוטב כו' דהיינו בחי' עצמו' כח החכ' דא"ס שנמשך וגנוז ומלובש בהעלם בתוך אור דתורה הנמשכת למטה שנק' מאור מקור כל בחי' אור בהעלם וגילוי כו' (והוא אור הגנוז לצדיקי' בעוה"ב שגנזו והעלימו באור דתורה⁸¹¹ שמביט בו מסוף העולם כו', להיותו למעלה מכל ההשתלשלו' מראש לסוף ע"כ ראי' החכמה במאור דתורה מביט בבחי' מקיף כעיגול כו' מבלי שימצא ראש וסוף כלל. משא"כ באור דתורה שבאה בהשתלשלו' דאבי"ע יש בה בחי' ראש וסוף לפי אופן ההשתל' משום דבחכ' דתורה נבנה בנין העולמות וזהו שנק' ת"ח בוניך שעוסקים בבניינו ש"ע⁸¹² כו'). וזהו הטעם שא' שמאור הגנוז באור דתורה מחזירו למוטב דמחזירו זה קאי במי שעוסק בתו' של"ש כלל רק להתייהר ולעשות קרדום כו' ואינו מקיים מ"ש בתו', וכמו שא' למיימיני' בה סמא דחייא⁸¹³