שעה, ג

ובקבלת עומ"ש בביטול והכנעה כנ"ל, ועי"ז בא[מרו] א"ק⁶²⁹ כו' רוח אייתי רוח כו' ומעורר לבחי' הקה"ע⁶³⁰ שברצה"ע שבמצות למעלה שהוא קדוש[ת] או"מ דכתר שבמצות למעלה שיהא נמשך למטה. ולפי"ז אין ירידת אור מקיף דקדושה זו מלמעלה רק ע"י בחי' העלאה דקדושה מלמטה למעלה ע"י אתעדל"ת במע[שה] המצ[ות] בביטול והכנעה כנ"ל⁶³¹, ע"כ נחקק בציץ שהוא לאות וזכרון על הבחירה ברצון המוחלט בעצמי' ופנימי' על המצות וישראל כנ"ל אותיות אלה קדש להוי' דוקא, והוא מה שנכתב קדש ל' מלמטה כלומר מפני⁶³² שע"י העלאה מלמטלמ"ע מתעורר קדושה הזאת להוי' העליון שיומשך למטה כנ"ל⁶³³ כי כל למ"ד מורה ענין העלאה מלמטה למעלה דוקא כנ"ל וד"ל (וז"ש קד"ש ישראל לה' כו' שהוא קדושה שמלמטה למעלה, שזהו מ"ש ראשית תבואתו כמו שראשית התבואה שנעשית קד"ש לה' כתרומות ומעשרות לכהן ולוי כו', וקדושה העליונה שנמשך מלמעלה למטה היינו קדושת התו"מ כמו שהן למעלה בפנימית רצונו וחכ' כנ"ל שנחקקו באותיות הללו דקדש להוי' בבחי' פתוחי חותם כנ"ל, ובחי' הקדושה הג' שלמעלה משניהם היא קדושת העצמי' ממש דאין קדוש כהוי' עצמו שמחבר לב' קדושות הללו (והוא שם הוי' שלמעלה שהוא בחי' רעדכ"ר (וכמשי"ת), ובחי' כח זה יש במחבר מלמטה למעלה והוא ענין קבעומ"ש שבמצות שא' ונע"ר שמגיע בע[צמו'] בעה"ר⁶³⁴ ממש שנק' כת"ר שבכתר מקור כל הרצונות⁶³⁵ שבתו"מ שעי"ז נמשך ממילא בחי' קדו[שה] הע[ליונה] דתו"מ העליונים מלמעלה למטה, וכמ"ש במ"א בענין הקים על עול"ה של תו"מ⁶³⁶ שלמעלה מגופו של תומ"צ שזה יהי' בחי' כתר שם טוב דמשיח⁶³⁷ כו' שהוא בחי' עצם הרצון שלמעלה מן הטעם הכמוס לרצה"ע, כמו קבלת עומ"ש שהוא למעלה מן הטעם רק ברצ"פ ועצמי'⁶³⁸ והוא [בחי'] ביטול העצמי' הנ"ל בהכנעה ושפלות לבטל לכל עצמ[ותו] לבד, כמו במ"ת שא' נעשה כו' שעי"ז נמשך מבחי' עצמו' אור א"ס שבפנימי' הכת"ר שזהו אנכי מי שאנכי⁶³⁹ בחי' סדכ"ס⁶⁴⁰ דלמחת"ב כלל שבא בגילוי דוקא מן ההעלם ולהיות הוי' אלקיך ממש. וזפ"י⁶⁴¹ דקדש להוי' מלמטה למעלה שעושה אתעדל"ע מקדושה דאור הכתר בחכ' דתומ"צ כו' (משא"כ מדרגה הב' דשם הוי' שבציץ [oldpage_תקנז] ּ שהי' כתוב למעלה שלא בא לגילוי מן ההעלם עדיין ונק' עונג ורצון הנעלם בעצמי' ממש כמשי"ת וד"ל.

והנה מעתה י"ל ענין שם הוי' שכתוב מלמעלה בשיטה העליונה והוא שם הוי' בלבד ולמה לא חלקו לב' תיבות הללו בשלימותן כמו שהן שקדש יהי' כתוב למטה ותיבת לה'