שעד, ג

הוי'⁵⁷⁸ ממש) הוא שירדו למטה מטה בהתלבשות חיצוני' מאד בדברים גשמיי' ממש, כמו בחי' רצה"ע ממש שבמצות ציצית נתלבש בצמר גשמי דטלית וכן רצה"ע ממש שבתפילין בקלף ודיו גשמי כו' וכה"ג בכל המצות. ועכ"ז נק' מצות[י] ממש כמ"ש והי' אם שמוע [כו'] אל מצותי כו' ואו' על מעשה המצות בגשמיות אקב"מ⁵⁷⁹ ממש כידוע, וכל בחי' יחו"ע שבאצי' עד רום המעלות בעצמות המאציל ממש הוא שנעשה למעלה ע"י המצות שלמטה שנעשה בדברים גשמיי' דוקא. והטעם הוא כי אע"פ שירד הרצה"ע ונתלבש למטה אין בזה שינוי המהות כלל מכמו שהוא למעלה ממש ונק' מצות הוי' ממש רק שבא ירידת אור הרצה"ע כמו בדרך חקיקה וגליפה דאותיות החותם בדבר נבדל שנק' דמות [כמ"ש] כדמותנו (שנק' אדם דעשי' בציור רמ"ח אברים כו' ואותיות התורה שלמעלה נק' צלמינו כחותם עצמו). אך הנה ידוע דבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע ממש כפי אופן ההעלאה דוקא כמ"ש⁵⁸⁰ אייתי רוח כו', והיינו כשישראל עושין רצונו של מקום במעשה המצות למטה בדברי' גשמיי' דוקא בציצית ותפילין בגשמיות וכה"ג מעוררי' אתעדל"ע דרוח אייתי רוח כו', דהיינו שמעוררי' לבחי' רצה"ע שבמצוה זו שעושי' כמו שהוא למעלה במהו"ע ית' ממש שנק' מצות[י] ממש כנ"ל (דכתיב כמים הפא"פ⁵⁸¹ כו' דבחי' התעוררות לב אדם חיצוני דעשי' במצות גשמיות מעורר ללב אדם פנימי העליון⁵⁸² שבאצי' ולמעלה מעלה בעצמות ממש משום דכתי' סוף דבר הכל⁵⁸³ כו' כי זה כל האדם משום דנתחב"ס⁵⁸⁴ כו' וכנ"ל בענין הציץ שהוא מציץ מן החרכים כרשפי⁵⁸⁵ אש ע"י אתעדל"ת באהבה ותשוקה כו', והיינו ג"כ מה שצופה ומביט במעשה המצות דישראל למטה שיעלה לרצון לפניו כמו שהן בעצמו' ממש בעצם הרצון כנ"ל).

אך הנה זה גופא י"ל מהיכן יהי' כח באתעדל"ת במצות גשמיי' לעורר אתעדל"ע ברצה"ע שלמעלה ממש שאין ערוך כלל ביניהם, ואיך יתכן לומר בזה דרוח אייתי רוח כו' לעורר אתעדל"ע כו'. ואמנם באמת עיקר כח המחבר לעורר אתעדל"ע ברצה"ע ע"י המצות שלמטה הוא בא בתנאי א' שהוא ענין ק[ב]עומ"ש [שיש במצות קודם שעושה המצוה, שזהו ענין הכנעות הלב ביותר לקבל עומ"ש] בביטול כל עצמותו רק לעשות רצון ה' וגזירותיו כמו שום תשים עליך מלך⁵⁸⁶ וכמא' למה קדמה [פ'] שמע⁵⁸⁷ כו' [כדי] ש[י]קבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות כו', דמשמע מזה דאע"פ שמקיים