תד, ג

הכלל כנ"ל. אך הנה בהכרח לומר שיש כוונה וטעם גם בסיבת של התפשטות דמדת מל' דא"ס בצמצום דמח' כללית שזהו שנק' מדת מלוכה והתנשאות והתפשטות שחוץ מן העצמות ע"י צמצום גדול כנ"ל, שבודאי יש בה סיבה וטעם המביא וגורם לבחי' גילוי אור רצון במח' זו שהיא בחי' המלוכה וההתפשטות להיות מלך גאות לבש כו'. הענין הוא דזהו בחי' ענג המצומצם הנמשך מענג העצמי דמל' דא"ס כמו שהוא בעצם בבחי' שעשועי המלך בעצמו⁴⁶⁰ כו' (כמ"ש נכו"ן כסא"ך מאז מעולם⁴⁶¹ הא"ס כו') להיות לו רצון להתפשטות דבחי' מלוכה שהוא הגורם במח' זו המצומצמת להתהוות כללות העולמות כנ"ל, ואם לא בחי' צמצום דעונג הזה שירד מן הענג ושעשועי' העצמי' כנ"ל לא הי' הרצון הפשוט הזה [ל]מדה זו דמל' בהתפשטו' שחוץ ממנו שאין ערוך לו כלל וכלל [כנ"ל], ובחי' הארת אור העונג הנעלם הזה שבא לגילוי אור במדה זו דמל' דא"ס בקו"ח כו' זהו שנק' זיו השכינה בכלל דשכינה זו מח' הכללית שבאה בגילוי במקיף ופנימי לשכון בעולמות וזיו השכינה [הוא] בחי' העלם הע[ו]נג דמל' דא"ס עד מל' דאצי' בגעה"ע לנשמות [עד מל' דעשי' בג"ע דעשי' כמ"ש אני ראשון ואני אחרון וכן ראו כי אני אני הוא⁴⁶² כו' בלי שינוי כלל וע"ז א' כי עמך מקור חיים⁴⁶³ ] מקור כל העונג העליון כו' וד"ל.

אך ⁴⁶⁴ הנה עדיין יש להבין איך יוכל להיות בחי' דילוג הערך כ"כ להשפיל א"ע כ"כ [מ]עונג ושעשועים דמל' דא"ס עצמו להיות עונג ורצון במח' הכללי' כו' אחר שאין ערך כלל ביניהן, ואם לפי שאמר דבמקום גדולתו שם⁴⁶⁴ כו' דזהו מצד טבע הטוב להטיב בגין דישתמודעו' לי' כו', עכ"ז מאחר שמזה הצמצום יהי' מקור להתהוות העולמות וא"ל הרי אין עוד מלבדו א"כ מאיזה טעם יהי' עונג בזה כלל. והנה להבין זה יש להקדים ביאור מאמר א' במס' פסחים שאמר לענין מה שיעקב אמר בשכמל"ו כו' התקינו שיאמרו אותו בחשאי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה⁴⁶⁵ תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער מה עשו עבדי' הביאו לה בחשאי כו' ע"ש. [oldpage_1208] ּ וזה המאמר פלאי דאיך בת מלך שרגילה כל ימיה במעדני מל[כים] תריח ציקי קדרה שהנפש קצה בהן, וגם מהו שאם לא תאמר מפני הגנאי שיש לה מזה מהו הגנאי אם הריחה ונפשה חשק[ה] לזה,