שעד, ב

כל עיקר הכוונה במצוה זו שצוה למשה ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו כו' עד והי' על מצחו תמיד לרצון להם דוקא בתמידית בלי ישונה לעולם. והוא מה שיהי' לו לרצון תמיד במעשיהם שהוא מעשה המצות שיעשו בכל דור ובכל זמן שיהי' עולה לרצון לפני ה' תמיד ולא ישכח עליהם, דאע"פ שמצד מעשה המצות עצמן שהן פנימי' רצונו כידוע הי' ראוי שיהי' לרצון מאליהם, אך יכול להיות שלא ירצה לפניו גם מעשיהם במצות, עד שיעורר בזכרון ע"ד בחירה הרצון המוחלט מכבר בעצמו בענין הבחירה בפנימי' ועצמי' הרצון בתו"מ וישראל שהן ג' קשרים הנ"ל מצד העלי' ברוממות העצמי' ששם למעלה מן הרצון והכל שוים כנ"ל. אך ע"י בחי' החותם שנעשה באותיות התורה בכלל שנחקק בציץ באותיות הללו דקדש לה' הוא שמעורר הזכרון ברית שהוחלט והוברר מכבר להיות תו"מ וישראל קד"ש לה' בפנימי' ועצמי' הרצון בלי שינוי וחילוף לעולם, והי' זה ע"י מה שרואה בציץ שעל מצח אהרן דוקא קד"ש לה' שזהו כמו בחי' החותם העליון שנעשה לזכרון עולם. וזהו והי' על מצחו תמיד לרצון כו' דתיבת תמיד קאי אדסמיך לי' שיהי' על מצחו תמיד [כדי] שיראנו תמיד ומחמתו יהי' לרצון תמיד לפני ה' גם במעשה המצות שישראל עושין כנ"ל וד"ל.

אך הנה עדיין יש להבין מהיכן יש כח ועוז [כ]זה באותיות הללו דקד"ש להוי' שבציץ שנחקקו בו ד"א⁵⁶⁹ לעורר הזכרון העצמי ופנימי תמיד לפני ה' כנ"ל, כי מאחר שמעורר הזכרון בעצמות א"ס ממש להיות לו לרצון בישראל ומצות שלהם זהו בהכרח יבא ממדרגה הגבוה גם מן הרצה"ע שבתו"מ ואיך יהי' זה ע"י פתוחי החותם הזה דציץ בב' תיבות דקדש לה' שאינו רק מחותם דתורה שנק' אמ"ת כנ"ל וד"ל.

אך להבין זה ילה"ק בטעם שא' שהי' כתוב קד"ש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה דוקא, ויל"ת⁵⁷⁰ מהו ענין ב' תיבות הללו דקדש להוי', דהנה מבואר למעלה בשרש ענין המצות שהן בבחי' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן ממש וכמ"ש נעשה אד"ם בצלמנו כדמותנ"ו בצלמנו בחי' צורה עצמי' זהו בחי' אדם פנימי [דתו"מ⁵⁷¹ שבה כו' דמח"ע נפקת⁵⁷² שהיא בחי' פנימי' חכ' העצמי' ממש וגם המצות הרי הן בבחי' פנימי'] רצונותיו⁵⁷⁴ ית' העצמ[י'] ממש דאיהו ורצונו⁵⁷³ וחכמתו העצמי' אחד הוא ממש, [oldpage_תקנה] ּ אך אהבה רבה⁵⁷⁶ שבחי' פנימי' רצונו וחכמה⁵⁷⁵ שלמעלה בעצמו' (שהן בבחי' א"ס ממש כמו בתורה א' ארוכה מארץ [מדה]⁵⁷⁶ כו' ובמצות א' רחבה מצותך מאד⁵⁷⁷ ונק' ארחות