שכט, ג

שמחשיך ומעלים על האדם וכל בריאה מצד חטא עה"ד דנמשך זוהמא של נחה"ק⁴²⁷ ואחשיך אנפי בריין⁴²⁸ כו', ויראו כ"ב לכח האלקי שבכל הברואי' בהכרה עצמי' וחושיי' דוקא כמ"ש [oldpage_966] ּ וידע כל פעול כי אתה פעלתו כו' ולא כידיעה דעכשיו אף בנשמות צדיקי' שאינו אלא בהשגה מרחוק (שנק' השגת המציאות ולא השגת המהות וגם בנביאים (לבד משה ואבות⁴²⁹ ) א' הן במראה אליו⁴³⁰ כו' וד"ל).

וזהו ובאו במערות צורים מפני פחד ה' דבחי' פחד זה אינו אלא מצד עוצם הקירוב⁴³¹ והוא ההתגלות דכבוד הוי' עצמו בנבראי' וכמ"ש ומלאה הארץ דעה את הוי'⁴³² ממש בידיעה והכרה ממש ולא בהשגת השכל, כי גם בהמות וחיות יהי' בהן ביטול המציאות מאלקות כחמורו של רפב"י שא' אנו כחמורים כו' וכמ"ש וגר זאב עם כבש⁴³³ כו' וארי' כבקר⁴³⁴ כו', לפי שיזדכך הרע דק"נ וכל בחי' החומריות דעוה"ז דעכשיו בלי העלם דלבוש שק דנוגה ולכך גם הטבע הגשמי' יזדכך בכל חלקי דצח"מ (כדצח"מ שבג"ע דעשי' וכה"ג כמ"ש כגן ה'⁴³⁵ כו'). ולכך יבאו במערות צורים להחבא מפני פחד הוי' (כמו קודם החטא שדבר ה' גם עם הנחש⁴³⁶ וקול הוי' מתהלך בגן⁴³⁷ כו'), וכמו בר"ה שאו' ושמך נור"א⁴³⁸ על כל מה שבראת שייראוך כל המעשים כו' ולא כעכשיו דגם שנק' אדון על כל המעשים מרחוק מאיר עליהם כנ"ל. וזהו כמו ההפרש כשהשמש מאיר בארץ בקיץ שהנצני' נראו כו', משא"כ בחורף שנק' סתי"ו שחושך יכסה ארץ וז"ש כי הסתיו עב"ר כו' וד"ל.