תד, ב

מה שיהי' בכל בריא' הכרה והשגה בבורא ית' ויהי' בו בחי' ביטול הי"ש לאי"ן בכל עולם ועולם לפי ערכו והוא מ"ש בראתיו במח'⁴⁵³ ויצרתיו בדבור אף עשיתיו כו' ואם זה מדבר בנשמות שנק' בשמי שם הוי' ממש שהן בחי' הפנימי' בכל ההשתל' כו', אבל בחיצוני' העולמות ג"כ יש כוונה בהעלם מאחר שמטבע הטוב להטיב לכל כי חפץ חסד הוא שחפץ שישתמודעו' לי' וכמ"ש להודיע לבנה"א כו' וכבוד הדר מלכותו⁴⁵⁴ כו'. והנה כוונה זו נמשכה בדרך פרט בכל עולם ובכל בריאה עד שמחמת זה הי' המשכת הבריאה מאי"ן לי"ש בציור אופן פרטי בצו"ח [כ]זה דוקא כנ"ל והוא בחי' מל' שבכל עולם כמו מל' דבריאה מהוה עולם הבריאה נשמות ומלאכים בע"ג כו', שז"ש לכבודי בראתי"ו כבוד מלכותו שיהי' נמשך עליהם עול מלכותו ויתבטלו מי"ש לאי"ן כו', וכך בעולם היצי' ועשי' וכך עד רום המעלות עד הכלל הראשון שהוא מח' הכללי' דמל' דא"ס בקו"ח כנ"ל שמה שעלה במח' זו להיות כללות ההשתל' הי' בזה כוונה כללי' בהעלם שזהו לכבוד"י הוא שנק' בשמי שמו הגדול בחי' מל' דא"ס⁴⁵⁵ שנתצמצם להיות מל' כ"ע [דהיינו] בגין דישתמודעון לי' בכללות כו'.

ואע"פ שאין ערך כלל למציאות כל ההשתלשלו' לגבי אור העצמות ממש שיפול בזה ענין כבו"ד שיקרא לכבוד"י בראתי"ו כו', הענין הוא דבאמת זהו הצמצום שמצמצם א"ע להיות לו כבוד מזה לפי שכל יכול הוא ויש בו גם כח המגביל כל גבול וצמצום [oldpage_תרג] ּ ולכך יש עונג גם בצמצום זה להיות משתמודעי' לגדולתו שמתפשט בצמצום. ובאמת פי' לכבוד"י ממש כבוד העצמי שהוא פנימי' מל' דא"ס כמו שהוא ושמו בלבד יכירו העולמות אחר העלא' דאו"ח שלהם וכמ"ש ה' צבאות הוא מלך הכבוד⁴⁵⁶ וכן א' וכבוד הדר מלכותו וכן כבוד מלכותך יאמרו⁴⁵⁷ כו', והיינו פנימי' הכוונה שבמח' דמל' דא"ס הכללי' שזה הי' למעלה סיבת בחי' מדת ההתפשטו' וגילוי דמדת מל' למרחוק ולחוץ ממנו דוקא שזה הי' אמיתי' המקור כללי לכל חיות העולמות, שמחמת כח זה דוקא יוצא אח"כ מן ההעלם לגילוי אור מכח אל הפועל בהתפשטות וגילוי פרטי' לכל עולם ועולם לפי מדרגתו כמו בפרט דו"מ⁴⁵⁸ ביהי אור ורקיע שכל הי"מ הי' מוכן ועומד בהעלם מח' הכללי' רק שיצא מכח אל הפועל בגילוי אותיות הדבור, וז"ש ויאמר אלקים שבאמירה זו אין כל חדש רק שבא מהעלם דמח'⁴⁵⁹ הכללית שהוא מא' דבראשית בכלל שנק' מאמר אחד כנ"ל שהוא שנק' מחשבה אחת בכלל קודם שנתחלק בקו"ח שהוא הפרט שיוצא מן