שעד, א

ברצונו⁵⁵⁷ בלי ישונה לרצון אחר, הגם שיכול לשנות, ומפני שירא שבהמשך הזמן ישכח על ההחלט הזה יסכים ויעשה היפוך רצונו המוחלט כבר, עושה בעצמו חותם ואות לזכרון לרצון זה המוחלט שירצה ברצון זה שהוחלט בענין ודבר זה לעולם ולא ישתנה מכל סיבה וכל טעם שבעולם כו'. וענין החותם והאות הזה שעושה לזכרון הוא מה שיחתום בטבעת באותיות החקוקים בו שהוא שמו בשעוה, או רושם אותיות בדבר זה שיזכור על הרצון המוחלט מיד בראותו חותמו ורישומו להיות לו לרצון ולא ישתנה, ואז הרצון הזה תמידי הוא בלי שינוי לעולם כלל. אבל א[ם] ל[א] הי' רושם או חותם בטבעתו הי' נשכח ממנו החלט הרצון הזה והי' מתחלף ברצון אחר היפוכו כו' וד"ל.

והנמשל מזה יובן למעלה בענין חותמו של הקב"ה שהוא בחי' אמ"ת דתורה שהי' מאיר ונמשך בבחי'⁵⁵⁸ אותיות דקד"ש לה' בציץ על מצח אהרן כנ"ל⁵⁵⁹, זהו ענין פתוחי חותם שנעשה לאות ולזכרון עולם ע"ד הרצון הפנימי ועצמי שהוחלט מכבר בישראל כמאמר ישראל עבמ"ח⁵⁶⁰ ורצ[ון] הק[דום] בבחירה פנימי' ועצמי' כמו כי יעקב בחר לו י"ה⁵⁶¹ כו' וכן אמר יבחר לנו⁵⁶² כו' (כמו ביו"כ בגורלות⁵⁶³ שנבחרו ישראל בגורל לה' כו' בבחירה שלמעלה מן השכל והטעם וגם למעלה מן הרצון, כידוע בענין הגורל שתולה הרצון כמו שיפול הגורל כו' שזהו בעצמי' מקור הרצון כו') שיהי' לרצון תמיד בלי שינוי וחילוף כלל לעולם משום צד אף שירבו המקטרגים כו'. או מצד בחי' הסתלקות ועליות הרצון והחכמה שלמעלה ברוממות העצמות דא"ס ב"ה שלמעלה גם מן הרצון וחכמה דתו"מ שלמעלה מבחי' אדם כנ"ל, ושוין שם הכל רחוק כקרוב פנימי' [oldpage_1110] ּ וחיצוניות כמ"ש כחשיכ"ה כאור"ה שמפני זה הטעם ביקש משה ונפלינו אני ועמך⁵⁶⁴ שלא תשרה שכינה כו' כידוע. ואמנם גם ברוממות העצמות עד אין שיעור למעלה שם דוקא נבחרו ישראל ותורה בבחי' פנימי' הרצון ותענוג⁵⁶⁵ שנק' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן ממש. אך כדי שלא ישכח על זה הרצון המוחלט מכבר בעצמותו ממש שזהו ענין החות"ם דתורה אמ"ת כמו הלא הוא כמוס עמדי חתו"ם⁵⁶⁶ כו' וכתיב חתו"ם תורה בלמוד"י⁵⁶⁷ כו', וכמו בחותם שבטבעת שנז' עי"ז לזכרון ע"ד הרצון המוחלט כך יזכור ה' על הרצון הנבחר לישראל שהן קדש לה' ע"י קיום התו"מ כמ"ש קד"ש ישראל להוי' ממ"ש ונק' ראשית תבואת"ו⁵⁶⁸ כו'. וזה הזכרון הוא בחקיק[ת] אותיות דקדש לה' שבציץ שנק' פתוחי חותם העליון כנ"ל שלא יהי' בו שינוי וחילוף לרצון אחר, ולזה הי'