שכט, ב

דעיבא בחור"ף שהגשמים בעבים ונק' גשם ע"ש הגשמה שהוא הסתר דעבי"ם לשמש והוא מ"ש ז"ל בבניהו שהכה הארי בתוך הבור⁴²⁰ ביום השלג שלמד תו"כ ביומא דסיתוא כו' שהוא חסדי' דשם הוי' דדכורא (דבניה"ו על הל' גיבורי' דדוד⁴²¹ שיעזרו בלא ל"ב ול"ב כנ"ל) בן יה"ו⁴²² דז"א⁴²³ שממתיק לגבורות דשם ב"ן כמו בקרבנות ביום השלג דוקא כו').

וזהו שמרמז לע"ל דוקא בימות המשיח ועוה"ב שהסתיו עבר שהוא צמצום דשם ב"ן בחי' אלקי' שיהי' התגלות החסדי' דשם הוי' בלי העלם ולבוש דשם אלקים וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך⁴²⁴ כו', ואז הגשם חלף והלך לו שהוא בחי' ההגשמה שמגשם בלבוש שק דנוגה להסתיר לכח האלקי בנבראי' וחלף והלך לו (כמו הגשמי' שבעבים שאז לא נראה הארת אור השמש וכגשם שמרוה לארץ ומצמיח בשינוי מהות כו'), ולכך אז יראו כ"ב גם בשכל האנושי הטבעי כי פי הוי' עצמו דיבר בי"מ דשם אלקים. והיינו מה שיהי' אור דשם הוי' דבחי' סובב דעכשיו בבחי' כח הפועל האלקי בנפעל ממש ולא כאותיות וצירופי' דשם אלקי' עכשיו שמסתירי' ומעלימי' לאור דשם הוי' שהוא עיקר ומקור דכח הפועל בנפעל ורק הוד וזיו דשם הוי' מרחוק מאיר עליהם בתמידות כמ"ש הודו על ארץ כו', אבל לע"ל שיוציא חמה מנרתקה הרי גופו של מאור שהוא שם הוי' יתגלה בדיבור ונק' פי הוי' ממש (כמו אותיות ודיבור דדבר הוי' שבתו"מ (כמשי"ת) כדיבור די"מ עכשיו להוות כל בריאה מאין ליש כנ"ל. ולכך אמר וראו כ"ב דאפי' בהמות וחיות יכירו את בוראם ויבין כל יצור⁴²⁵ כו' כבהמות בהררי אלף⁴²⁶ שהי' קודם חטא עה"ד כנ"ל, וגם האדם יוסר ממנו ההגשמה דעיני בשר בראי' דשכל האנושי שעכשיו אינו רואה ומשיג רק בחי' ההגשמה המסתיר על כח ואור האלקי המחי' ומהווה לכל בריאה רק מרחוק בלבד נודע ומושג בהעלם דמקיף מהודו דשם הוי' כו'. אבל לע"ל יהי' בחי' ראי' השכלי' באדם כמו ראי' חושיית ממש להכיר ולראות בחוש בכח ואור האלקי המהווה לכל בריאה מרוחניו' לגשמיות מאין ממש ליש שהוא משם הוי' דוקא כמ"ש כי פי הוי' דיבר, להיות שיהי' שם הוי' עצמו בבחי' כח הפועל בנפעל בלי העלם ולבוש מסתיר כלל (כמו שהי' בגילוי דשם הוי' עצמו באבות ונביאים כמ"ש והי' הוי' עצמו לי לאלקים ממש וכמו גם עכשיו שאו' הוי' אלקינו ממש ע"י תו"מ (כמשי"ת). ע"כ ממילא חלף הגשם והלך לו שהוא הסתר החשך הגשמי