שכט, א

מרחוק מקבלים גם הם מהוד זה לפרקים (כמו בשבת ויו"ט שיש עליות לכל המלאכים ועולמות כמו הבו להוי'⁴⁰⁹ כו'). ומ"ש הודו על ארץ תחלה לשמים משום דסוף מעשה דארץ עבמ"ת⁴¹⁰ לשמים וכידוע בטעם שא' ביום עשות ה' אלקי' ארץ ושמים כמ"ד דארץ קדמה לשמים⁴¹¹ לכך הודו דשם הוי' על ארץ תחלה כו' וד"ל (אבל ברישא שא' יהללו מלמטה למעלת⁴¹² שמים תחלה לארץ כמ"ש בראשית ברא השמים⁴¹² כו' וכמ"ש כי הוא צוה ונבראו בשם אלקים ממילא כמו שאמר והי' העולם אבל בארץ אמר כי נשגב שמו לבדו כו'). ואמנם מובן עכ"פ שבחי' הודו של שם הוי' אע"פ שאינו אלא הוד וזיו לבד מ"מ אינו כהוד וזיו השמש המאיר לארץ שמתייחס למאור אלא רק גילוי הוד שם מל' לבד כו', וגם זה הוא בחי' מקיף מרחוק כנ"ל. וא"א לומר שמהוד זה יהי' אף מקור לחיות הנבראים וכ"ש שיחי' אותם ממש מאין ליש כ"א הודו על ארץ כו' ובדרך העלם והסתר מהוד זה דשם הוי' באלקי' נמשך בצירופי' ושמות להיות מקור לחיותם כנ"ל.

אך הנה לע"ל כתיב ונגלה כבוד הוי' דוקא וראו כ"ב כי פי ה' דיבר בי"מ דשם אלקי' דמע"ב כו', והענין הוא שיתגלה עצם דשם הוי' דאצי' כמו שהוא שנק' עכשיו בחי' מקיף וסוכ"ע בכלל ורק בחי' הודו על ארץ כו', אבל לע"ל כבוד הוי' זה יתגלה מן העלמו בשם אלקי' שלא יסתיר לו כלל כמא' שיוציא חמה מנרתקה שהוא שם הוי' משם אלקי' וראו כ"ב כו', והוא מה שיהי' שם הוי' עצמו בבחי' אלקי' שיהי' ממנו מקור חיות כל בריאה ובריא' כמו משם אלקי' בצירופי אותיות דמל' דאצי' עד מל' דעשי' כו', וזהו הטעם שיראו כ"ב כי פי הוי' דאצי' דיבר בבחי' אותיות הדיבור דוקא שבא בבחי' אור וחיות ממש (וזהו שא' יעקב והי' הוי' לי לאלקי"ם ממש (כמשי"ת). כי הנה לע"ל אמר הסתיו עבר הגשם חלף והלך לו⁴¹³ הנצנים נראו בארץ⁴¹⁴ כו' ע"כ קומי לך רעייתי⁴¹⁵ כו', פי' בא לרמז על בחי' הסתר וצמצום דשם אלקי' עכשיו שהוא בחי' [oldpage_תפב] ּ שם ב"ן שמתלבש בריבוי הצמצומים עד בחי' נוגה דעשי' (כמ"ש כמראה הקשת ביום הענן⁴¹⁶ שהוא יום הגשם כן מרא"ה הנוג"ה כו' שהענן מסתיר על השמש ע"כ מתגלי' ג' גווני' דשמש⁴¹⁷ בענן בשינוי המהות לגמרי כן מראה הנוגה⁴¹⁸ שנק' חשמ"ל שמסתיר לשם הוי' וזהו הוא מראה דמות כבוד הוי' בלבוש דשם אלקים כנ"ל) (וכמ"ש הסבא דזרענא פולין לנ"ב גוונין⁴¹⁹ שהוא שם ב"ן ביומא