שעג, ג

ממש בראתי"ו יצרתי"ו אף עשיתיו, דגם בעשי' הוא כמו בבריאה ובעצמו' שמו ממש שאין להבדיל ולחלק בבחי' אד"ם בין פנימי' לחיצוניות כמ"ש בצלמנו כדמותנ"ו שהכל א'. וכמו שרואים בחוש באדם התחתון בפנימי' אדם שבו בחו"מ שנמשך עד בחי' חיצוני' שבו ברמ"ח אברים אין חילוק כלל (וכמו שמרגיש האדם א"ע מפנימי' הרצון [עד סוף] מעשה ברגל כו') (משא"כ בחיצוניות דאד"ם במעשה לבד נבדל הוא מן הפנימי' שבו בחו"מ שבלב, וזהו דוקא לענין [ה]השתלשלו' דמע"ב שנמשך מחיצוניו' דחו"מ הנגבל⁵³⁶ בערך מן הפנימי' כנ"ל וד"ל) (ולא עוד אלא שבסומ"ע⁵³⁷ דאדם חיצוני בתו"מ הנגלית לנו כו' שורה מתחלת התחלת דעצמי' א"ס שבפנימי' דח"ע כמ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האד"ם⁵³⁸ הע[ליון] יותר וז"ש אף עשיתיו לרבותא⁵³⁹ כידוע).

ומעתה יתורץ ענין הב' הדיעות הנ"ל באופן החקיקה דקדש לה' בציץ אם שחופר [oldpage_1108] ּ באחוריו עד שבולט[ו]ת האותיות (כדעת הרמב"ם כנ"ל) או שמכה בדפוס בצורת האותיות מאחוריו עד שבולטי' האותיות מלפניו (כדעת הראב"ד כנ"ל). דהנה מבואר למעלה [בעיקר] ענין הציץ שכולל ב"ד⁵⁴⁰, א' ענין הארה בדרך בקיעה מן ההעלם כו' (והב' כמו ענין הבטה והסתכלות דרך פרצה כו' כנ"ל⁵⁴¹ ), וזהו ענין הארת אור דתורה שנמשך מעצמו' א"ס ממש דקמי' גם חושך לא יחשיך כו' (שבוקע ההעלם והחושך דקליפת עמלק שהוא עזות פנים שבמצח כמו ומצחך נחושה⁵⁴² וכמו ומצח אשה זונה⁵⁴³ כו' [ומ]טעם הנ"ל שהוא בבחי' מ"ה ואין וגם שפלות בלב נשבר כו'). והוא ענין מה שנחתם⁵⁴⁴ בציץ מחותמו של הוי' בתו"מ שנק' אמת מקדושת העצמית ממש, וא"כ צ"ל חקיקה זו ע"י חותם כמו שמאותיות החותם נחקק בשעוה כו'. וזהו שמכה בדפוס בצורת אותיות מאחוריו דוקא עד שיהי' בולט[י'] מלפניו דהיינו כמו דרך בקיעה מן ההעלם ולא שיחקוק בפניו (וכמציץ מן החרכים דרך פרצה כו'), ודעת [ה]אומר שחופר מאחוריו כו' שצ"ל חקיקה בעצם הציץ עכ"פ רק שהוא מאחוריו עד שיהי' בולט מלפניו כו', וזהו מטעם שהארת אור זה דמ"ה דחכמה דתו"מ באים למטה ממש בכנ"י בבחי' חקיקה ע[צמי'] בגופו של חותם אמ"ת דתו' ממש כנ"ל, כמו אם בחוקותי תלכו כו' כי התו"מ נק' חקוקים⁵⁴⁵ באותיות החקיקה עצמי' (וכמו יוה"ד שהיו חקוקים בלוחות בחקיקה עצמי' כמ"ש והמכתב מכתב אלקים⁵⁴⁷ חרות על הלוחות [ו]הי' גבוה במעלה מיו"ד הדברות⁵⁴⁶, אע"פ שבדבור בא בגילוי אור העצמי' ובכתב חרות אינו רק גילוי האותיות מצד עצמן. אבל כתב חקיקה זו נעשה לזכרון