שעב, ג

ופתחת עליו פתוחי חותם⁴⁷¹ קדש לה', הנה ממש"א ופתחת עליו פתוחי חותם משמע⁴⁷² פשוטו שלא היו האותיות הללו דקדש לה' בחקיקה ע'⁴⁷³ בתוך הציץ, דהיינו לא שנחקק ונחרץ בגופו ומהותו של הציץ אלא נחקק בו פתוחי חותם שהי' נחתם ונחקק בו אותיות הללו דקדש לה'. וזהו ופתחת עליו פתוחי חותם כמו שחותמי' בחותם הטבעת על השעוה שאותיות שבשעוה שנחקקו מאותיות של החותם עצמו הוא דבר נבדל מן העצם, כי [ה]אותיות שבגוף החותם הן אותיות ע[צמיי'] שנק' צלם וצורה ע[צמי'] אבל האותיות שנחקקו ממנו בשעוה הן מהות אחר נבדל ממנו⁴⁷⁴ לגמרי ונק' בשם דמות ולא צלם, כידוע בענין נעשה אדם בצלמנו כדמותנו שזהו ההפרש בין צלם ודמות⁴⁷⁵. וגם כאן אותיות דקדש לה' שנחקק בציץ נפתחו עליו [כ]פתוחי אותיות החותם שנחקקו בו אותיות הללו בחריצה וחקיקה ע[צמי'], שנמצא קדש לה' שנכתב בציץ נק' דמות לבד שהן רק בדוגמא לבד לאותיות הע[צמי'] שבחותם עצמו. ובאמת מ"ש ל' פתוחי חותם היינו ש[י]הי' חקיקה זו עצמית כחקיקת [אותי'] החותם, וזה[ו] פי' הפשוט ופתחת עליו כמו פתוחי חותם (שאם הי' ע"י חקיקה מחותם או דפוס הרי הי' נעשה אותיות שקועים בציץ מבליטה של אותיות החותם או הדפוס [ו]כמו שימני כחותם על לבך⁴⁷⁶ כמבואר במ"א, שזה צ"ל ע"י הכאה בציץ ממתכת קשה שהוא הי' פתוח בפתוחי חותם באותיות⁴⁷⁷ הללו באותיות בולטים כי א"א להיות⁴⁷⁸ בהיפך מזה שאותיות שקועים יהיו אותיות בולטים בציץ (והיינו החילוק שבין דעת הרמב"ם להראב"ד עיין בפ"ט מהל' כלי המקדש⁴⁷⁹ שהרמב"ם כ[תב] [oldpage_תקנב] ּ שאותיות בולטות מלפניו ע"י שחופר את האותיות מאחריו עד שבולט (שזהו כעין חקיקה עצמי' הנ"ל), והראב"ד כתב שם אינו חופר אלא מכה בדפוס צורות האותיות מאחריו עד שהאותיות בולטות מלפניו (שזהו כחותם הטבעת שחוקק בו באותיות בולטים בשעוה וכה"ג). והנה ב' הדיעות וב' הפי' אמת, ויהי' איך שיהי' עכ"פ באותיות הנחקקים מן החותם אין שום שינוי וגרעון בדבר שנחקק בו אפילו כקש"י כי כל אות ואות כמו שהוא בחותם עצמו כך הוא ממש בדבר שנחקק בו כדמותו כצלמו ממש.

וכך יובן ג"כ במ"ש ופתחת עליו פתוחי חותם כו' דהנה ארז"ל חותמו של הקב"ה אמת⁴⁸⁰ ואין אמת אלא תורה⁴⁸¹ כו', והיינו שגופו של חותם העליון שחקוקים בו אותיות עצמי' היינו אותיות התורה דוקא שנק' אמת, שכללותם הן כ"ב אותיות ובחי'