שנד, ד

א'⁵³³ וכה"ג וד"ל). וז"ש ולא יזח החושן מעל האפוד דהגם שהחשן הי' בו י"ב אבני שוהם⁵³⁴ באים בהתחלקות ובהתכללו' מצד שמקבל ע"י לב במוח⁵³⁵ בינה ששם מתפשטי' ל"ב נ"ח ומתחלקי' לל"ב חדרים ע"י הדעת, אך באמת עיקר [מקור] המשפיע הראשון הוא בחי' אור אבא עצמו כמו שהוא טרם התפשטות[ו] בל"ב נ"ח [ב]בינה כנ"ל, וע"כ [ה]זה[י]ר שלא יזח החשן שבלב מן כתפות האפוד שהן ב' אבני שוהם ששרשם מחו"ג דחו"ב עצמו⁵³⁶ שנמשך [ב]בחי' הדעת שבין כתפין דוקא מטעם הנ"ל וד"ל⁵³⁷, והוא שנק' מוח הזכרון דאור אבא עצמו (ששרשו בפנימי' ועצמי' הכתר שלמעלה מח"ס שבא לגילוי כנ"ל).

(יז) וזהו שאמר ונשא אהרן את שמות בנ"י בחשן המשפט על לבו לזכרון לפני ה' תמיד דהיינו שע"י דביקות החשן באפוד אז בחי' ב' מדות דחו"ג דאבא עצמו שבב' אבני השוהם שבכתפות האפוד הן המעלים לי"ב אבני החושן שעל לבו דוקא שכבר הן בהתכללות כנ"ל שיעלו ויבאו לבחי' אור אבא עצמו שלמעלה מבינה שנק' זכרו"ן לפני ה' תמיד בלי שכחה לעולם כמאמר אין שכחה לפניו⁵³⁸ כו' וד"ל (וזהו ששה"ם אותיות מש"ה שזהו בחי' פנימי' דאור אבא עצמו⁵⁴⁰ כידוע בענין מש"ה מ"ה שמ"ו כו' (שזהו בחי'⁵⁴¹ דע"י⁵³⁹ כמ"ש בע"ח בכמה דוכתי) והוא [בחי'] או"י שמאיר ומבהיק בעצם תולדתו כנ"ל וזהו בחי' חסדי' עצמיי' דפנימי' אבא והוא בחי' יוסף צ"ע כמ"ש בגמ' בענין כדכד ח"א שה"ם כו' (וכמשי"ת ועיין בלקו"ת) והוא שרש אותיות כמו שהן בתורה הקדומה שבעצמות [oldpage_תקכד] ּ א"ס ממש כידוע).

אך הנה באמת עדיין אין כ"ז מתיישב לכאו' דהלא לפי כל הנ"ל עיקר קבלת הלב בהתכללות דו' מדות הוא בא דוקא מל"ב נ"ח שבבינה ודעת כנ"ל, וא"כ הי' צריך שהחשן יהי' לו דיבוק לבחי' המוחין הפנימי' שבראש ולא לכתפות האפוד שהם באחוריים, ואם האפוד הוא בחי' דכר משפיע לחשן הרי הי' צריך שיהי' החשן ג"כ בבחי' הב' מדות דחו"ג דכתפות האפוד שהן בלי התכללות כו' (וגם הנה מבואר למעלה בענין יום חתונתו במ"ת פנים בפנים ושמחת לבו בבהמ"ק בקרבנות שיש מעלה יתירה בקרבנות בשמחת לבו