שנד, ג

(טז) וזהו ג"כ שרש ענין דב' אבני השוהם שבב' כתפות שבחי' הדעת [ה]חיצוני שבהם שרשו מחו"ג דאבא עצמו ע"כ מפני זה [נק'] אבני זכרו"ן שבחי' אור אבא עצמו (שנק' קדש מלה בגרמי' כמו השמן שצף ע"ג היין כו' ואי[נו] בא מן ההעלם לגילוי בהשגה לעולם) שם הוא בחי' הזכרון, כי השכחה הוא באחוריים דאבא שהוא נה"י דאבא שמלובש באימא כו' ונק' אדם א' ד"ם. וזה שאמר כי לא אד"ם הוא להנח"ם מחסד לדין כו', וע"כ הם רק ב' אבני' לימין ושמאל לבד ואין בהם חיבור והתכללות כי הרי במדות דחכ' עצמ[ה] עדיין לא בא להתחלקות פרטי' להיות ו' אבנים פרטיות (משא"כ במוח בינה שהמדות הם שם בהתחלקות פרטי' כמו טעם לאיסור וטעם להיתר [ו]יכולים להתכלל יחד בכמה אופנים שונים ע"י הדעת כנ"ל), לפי שבחכ' שנק' אב⁵¹⁶ שם הוא רק מקור עצם המדות ושרשם הכללי הכוללם יחד וע"כ לא נמשכו משם רק לב' מדות דחו"ג וכל הפרטי' כלולי' בכ"א מהם. וזהו ששה [oldpage_1048] ּ משמותם על האבן האח[ת] ששה מדות דאבא עצמו כלולים באבן אחד דחסד וכן לשמאל מטעם הנ"ל, ולפי שהוא למעלה מבינה שבלב⁵¹⁷ ע"כ נמשך דוקא בחיצוני' הדעת שבין כתפי' אבל חיצוני' זה למעלה מן הפנימי' שבמוח בינה כנ"ל (וכידוע הכלל שכל הגבוה גבוה יותר⁵¹⁸ לא יוכל לבא להוריד⁵¹⁹ למטה כ"א בחיצוני' דוקא כמו משלי שלמה⁵²⁰ כידוע, וכאור הבהיר ביותר שבהירתו הוא ניכר⁵²¹ יותר בחשך וכאבן טוב החקוק בדבר גשמי כו'. וראי' לכ"ז ממ"ת ביוה"ד שירד' התורה בלבוש דחיצוני' דק"נ [כ]לא תרצח⁵²² כו' ונק' משל הקדמוני, וגם שנק' נובלות חש"מ⁵²³ חיצוני' זו יותר גבוה מפנימי' שבחכ' עילאה דתורה שהם טעמי המצות שיתגלו בימוהמ"ש⁵²⁴ שהרי [ה]עוה"ב הוא בא מן המצות⁵²⁵ בפו"מ דוקא שהוא בחי' עד"ן סתימאה⁵²⁶ [כו'] שלמעלה הרבה מתענוג של ח"ע דטעמי מצות שבבחי' אלף⁵²⁷ כו' (וזהו משני עבריהם הם כתובים⁵²⁸ דגם בחי' אחוריי' [כ]פנימי' יחשב [ו]יותר עליון מן הפנימי' [ו]כך אמר אחרי הוי' תלכו⁵²⁹ בתו"מ בגשמיות דוקא וכן אמר בכלב יען כי מלא אחרי⁵³⁰ כו'. וזהו שא' עבודת הקדש עליהם⁵³¹ בכת"ף ישאו בכת"ף דוקא מטעם הנ"ל בכתפות האפוד ששרשו בבחי' פנימי' דאור אבא עצמו שלמעלה מבינה, וזהו ואני נתתי [לך] שכם אחד⁵³² על אחיך כו' כמ"ש במ"א, וכן מ"ש לע"ל ולעבדו שכם