שלח, ג

בפו"מ לצאת י"ח בעול מ"ש עכ"פ כו'. ומה בכך שאין בזה פנימי' הכוונה הלא יש מאן דאמר דמצות אין צריכות כוונה⁷¹⁸ (אפי' כוונה לצאת י"ח), ועכ"פ גם בלא כוונת הלב העיקר הוא המעשה מצד עצמה וכמו שא' שמואל לשאול החפץ לה' בעולות וזבחים⁷¹⁹ שזהו כמו העלאת פנימי' הלב בתפלה כו' כ"א שמוע מזבח טוב כו' וכל יסוד התורה אינו רק על השמיעה לעשות המצו' בפו"מ לבד וכמו והי' אם שמוע⁷²⁰ כו' כידוע. אך הנה באמת אם הי' ענין עסק המצות בכלל ישראל בכולם עד"ז רק מצד קבלת עומ"ש באוי"ר עכ"פ רק שהוא בחיצוניות ובקרירות אין זה בחי' אב"א כפנו עורף ממש, שהרי עמידה זו פב"פ רק שאין זה בפנימי' הלב ולא יש מס"נ באהבה רבה לפנימי' שם הוי' רק לענין מעשה לבד (וזהו כמו אחרי ה' תלכו אחרי ה' לבד כו' משא"כ את פניך הוי' אבקש וכמו התהלך לפני⁷²¹ כו' וכמו ביו"כ לפני הוי' תטהרו⁷²² כו' וכה"ג).

אך מ"ש ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה⁷²³ כו' זהו רק כמו מצד הרגילות שמלומדים במעשה זו דמצות מאבותיהם שלמדום והרגילום בזה מקטנותם, וכל רגילות עושה טבע שני⁷²⁴ כידוע כמו חנוך לנער⁷²⁵ כו' עד שקשה לו לפרוש מהדרך הזה כו', כמו שאוהב הדבר הזה בעצם בטבע ראשון כו'. וזהו שנק' מצות אנשים ולא מצות הוי' מצד קבלת עומ"ש ברצון מצד עצם יהדותו שנק' טבע ראשון כמו מצד הירושה מאבות שהאמינו בה' אמונה פשוטה ועצמי' וטבעי', אלא רק מצד הלימוד והרגילות שהורגלו במצות כמו מעשה אבותיהם בידיהם⁷²⁶ כו'. וכמו שרואים קצת בכמה אנשים שחביבים עליהם תו"מ מצד טבע הרגילות מנעוריהם שהרגילום והרגיל א"ע בזה שנק' מלומדה בטבע שני כו', ולא מצד ירא' ואהבת אלקי'. וז"ש ותהי יראת"ם אותי גם ביראת אלקי' מלומד"ה יראה זו שיהי' [oldpage_תצח] ּ ירא אלקים מצות אנשים (ואע"פ שא' למען תלמד ליראה את ה'⁷²⁷, זהו בלימוד בתורה ותלמידי חכמי' המלמדי' יראת אלקי' מצד עצמו' אלקו' שמכניסי' בלב המקבלי' מעט מעט כחנוך לנער כו'. וכמו אשר יצוה את בניו⁷²⁸ ושמרו דרך הוי' כו' ונק' לימוד"י הו"י'⁷²⁹ כו' כמ"ש במ"א, שזהו כמו אומן שמלמד מלאכת אומנות לבנו ותלמידו שמרגילו מעט מעט עד שמכניס בלבו ונקנה אצלו כטבעי'. כך האמונה האלקי' ואוי"ר האלקי' במצות נטבע ונמשך בנש"י מאבות⁷³⁰ כמו האומן את היונק⁷³¹ וכמו ויהי אומן⁷³² כו', ולכך נק' האבות אומני"ם⁷³³ כו'. משא"כ רגילות זו דמצות