דש, ב

שבארץ הגשמי' דמפק[א] מזון גשמי [כ]שאינו מנוקה מכל סיג שנק' ארץ אוכלת יושביה, וכן הימים שמגדלים ומצמיחים אם אין [ה]מים נקי[ים] מכל רע וממשיכי'⁶²⁰ חלאים רעים. ולכך מיד שא' ובירך ה' את לחמך ומימך סמך לזה לא תהי' משכלה ועקרה בארציך [בארציך] דוקא שהוא אה"ח העליונה דמפקת מזון דלחם התו'⁶²¹, ולפ"ע הטוב ברכת הטוב⁶²² לנשמות כך יהי' ערך הטוב בברכת הטוב⁶²³ דפרי הבטן דכנ"י שלא תהי' משכלה כו' וגם לא תהי' עקרה שאינה מולדת, כי אין מקום לשליטת החיצוני' כלל שימנע התולדה מצד התערובות טו"ר שבעה"ד מאחר שכבר הסיר המחלה כנ"ל וד"ל.

(ךו) ⁶²⁴ ומעתה יובן ג"כ מה שאחר מזוני ובני הזכיר חיי שז"ש את מספר ימיך אמלא שהוא אריכות [ימים] ביותר [ו]הוא מטעם הנ"ל מאחר שהסיר המחלה דנחה"ק שרש הקליפה⁶²⁵ דעה"ד ותטהר הארץ מתערובות רע לגמרי לכן ודאי יהי' מזה אריכות ימים ביותר מן מדת הימים שנתנו במספר כנ"ל. אך עדיין י"ל והלא ענין המילוי הזה דימים הוא בבחי' יומין עילאין [דימי קדם שהן ימים דתורה הקדומה שנק' אדם הגדול כנ"ל בבחי' ימי הזקנה, ועוד למעלה מזה והוא בבחי' עולם דעוה"ב הנצחי ואיך יבא זה ממה שהסיר המחלה ובירך לחמך כו', שאין זה מועיל רק לענין היפוכו שלא תהי' משכלה כו' ואיך מיד שלא תהי' משכלה שזה רק להסיר המות שבא מן המחלה הנ"ל אמר את מספר ימיך אמלא בחיים ארוכים דחיי עוה"ב דימות המשיח כו']. אך הענין הוא דכמו שא' תחלה⁶²⁶ והסירותי מחלה מקרבך קאי רק⁶²⁷ על זוהמא דנחה"ק שהטיל בחוה שזהו מחלה לשון נקבה וא' בזהר דנחה"ק הטיל [בה בחוה ולא בבעלה⁶²⁸ כו' דמה שבא נחש על חוה כו' לא הזיק ופגם לאדם עצמו כלל ולא נמשך זוהמא דנחה"ק רק] בחוה לבד ע"כ חיוי[א] קטיר לרגלוהי כו' דנוק'⁶²⁹ דוקא ונתקלקלה⁶³⁰ [בעצב תלדי בנים⁶³¹ והוא מ"ש לא תהי' משכלה כו' וחטא האדם לא הי' מצד הנחש רק מה ששמע לקול חוה לאכול] מעה"ד כו' כמ"ש ולאדם אמר⁶³² כי שמעת לקול אשתך⁶³³ כו' וא"כ בחי' קליפה דנחה"ק לא שלט באדם עצמו ממש רק מצד חוה עצמה שהטיל בה זוהמא כו'. ולזאת אחר הבירור דעה"ד טו"ר [ע"י התו"מ] שנק' אדם הגדול כו' יכול להיות ש[יהי'] מעל[ת] האדם בעילוי הימים דבחי' ימי קדם שהן ימי הזקנה וכמ"ש זקן בא בימים ביומין עילאין כמו יומין דתו"מ כו'. ו[עוד] למעלה מז[ה] בבחי' ח"ע⁶³⁴ דעוה"ב שנק' אדם בדומה לעליון⁶³⁵ ממש, וז"ש את מספר ימיך אמלא בשלימות העליון ממש⁶³⁶ כנ"ל [רק לאחר