שכז, ב

רוח ממללא כו', הרי בחי' התגלות האותיות של הדיבור גם מנפש המדברת בלא גוף אינו בא ממהו"ע הנפש ולא מכחה העצמי' ולא מאור וזיו או חיות העצמי' רק שהן בחי' גילוי ההעלם לבד, כמו אותיות הדבור בה"מ הפה שנבדלים לחוץ מן העצמות שאינם רק גילוי המחשבה שבהעלם ואינם שייכים כלל וכלל לעצם אור וחיות הנפש, ומ"מ הן מגלים כל העלם שבנפש כשכל ומדות ומח' ורצון ותענוג הנעלם כו'. אבל גופי האותיות הן כמו בחי' דומם ממש ואין להם ערך כלל לעצם חיות ואור הנפש וכ"ש לכחות שלה וגם לא לאברים שנק' כלי"ם מגבילים האור וחיות הגשמי שנחשב מן החיות העצמי' וגם אותיות הרוחני' שבנפש עצמה שנק' רוח ממללא כו' הן ג"כ רק בחי' גילוי בעלמא (ונק' כ"ב תנועות רוחניות באופן המשכה וגילוי בתנועות החי שאינו רק מגלה העצם דחי כו').

וכך הן למעלה בצרופי אותיות דמא' דשם אלקי' שנבראו בהן כל העולמות עליונים ותחתונים כצומח וחי והאור ורקיע וכל אשר בהם מאין ליש כי הוא אמר ויהי שאין דיבור העליון כדיבור האדם שאינו פועל ועושה שום התהוות מאי"ן ליש, משא"כ בחי' צרופי אותיות הדיבור האלקי ממנו נתהווה המציאות הברואים מאין ממש בחידוש גמור מעיקרו כו', ולא בבחי' יש מיש. ואע"פ שאותיות הללו אינם רק בחי' התגלות דאור האלקי בעצם כאותיות הדבור באדם למטה שהאותיות יוצאים לחוץ, כך למעלה באלקו' דבר אלקי' יוצא בגילוי דגילוי מן ההעלם דעצמו' ונק' אותיות שנבראו בהן שמים כו' כמו בצלאל הי' [oldpage_תעט] ּ יודע³⁵⁴ לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כו'. וזהו שא' בזוהר דאתוון אתגליפו³⁵⁵ פי' בחקיקה לחקיקה שהן צירופים שונים שנמשכים מגילוי האותיות דאלקי' עצמו בריבוי ההשתלשלו' מעילה לעילה בכל עולם ועולם עד האותיות דמא' שנבראו בהן שמים וארץ, והוא כל מע"ב שמחדש גם עכשיו כו' כמו ממאמר דתדשא הארץ נמשך גם עכשיו כל התהוות תולדה מכח הצומח שבארץ מאין ליש ממש ומאמר דתוצא הארץ גידול כל בע"ח וכן יהי אור מהווה אור ויהי רקיע מהוה לרקיע זה מאין ליש בדבר מלך שלטון. וכמו"כ גם בהתהוות העולמות העליונים בחיות ושרפים ואופנים³⁵⁶ דמרכבה דיצי' ובריאה כו' יש לכאו"א צירוף מיוחד מאותיות דשם אלקים מהן שנק' מפעלות אלקים בשמות וצירופי' מיוחדים כו' וד"ל (כמו רחב"ד שאמר מי שא' לשמן וידליק³⁵⁷ כו' שהפך הצירוף דשמן לחומץ כו').

ומובן מזה דאותיות ושמות הללו הן באים בבחי' מהות נבדל מאלקו' עצמו כאותיות דיבור האדם שנבדלים ויוצאים