שכז, א
כמו בבחי' פב"פ במ"ת וכמשה וכל הנביאים כו'. הענין הוא רק בבחי' אותיות ושמות בלבד שבחי' גילוי האור האלקי מבחי' ההעלם דעצמותו בא למטה בבחי' צרופי אותיות ושמות כמ"ש לכו חזו מפעלות אלקים341 אשר שם שמות ש מות בארץ, ואותיות ושמות הללו נק' גילוי האו"ר וזיו או כ"ח וחיו"ת הגם342 שכל זה אינו אלא שם המושאל לבד כנ"ל, מ"מ מכנים לגילוי האותיו' ושמות בשם אור וזיו ובשם כח וחיו', ואינם כמו אור וזיו שנק' יש מיש ויש לו ערך ויחוס ולא כמו כ"ח וחיות מטעם הנ"ל והוא כמו שם אלקים ושם אדנ"י דאשתמודע אדון על כולא343 כו', דשם זה הוא עיקר ומקור כל התהוות הנבראים בצורה וחומר שלהם דוקא שזהו הנק' בשם מאי"ן ליש מאי"ן ממש ולא בבחי' יש מי"ש כאור וחיות כו', ובשמות אלה אין שינוי והתפעלות וערך לא מיני' ולא מקצתי' כו'. וגם במה שנתפס מבחי' שמות וצירופי' אלה בעולמות כמו אדנ"י ב"ם344 ממש אין זו תפיסא כלל וכמו שא' דלית מחת"ב כלל ואין העולם מקומו כנ"ל והוא שאו' אתה הוא קודם כו' בלא שינוי כנ"ל וד"ל.
ולהבין זה בדרך פרט, הנה באמת אנו מוצאי' במע"ב שכל עיקר מקור מוצא התהוות כל הנבראים מאלקות הי' דוקא ע"י האותיות של הדיבור בלבד ואותיות [oldpage_958] ּ הדיבור נמשך משם אלקים דוקא, וכמו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכן ויאמר אלקי' יהי רקיע ויהי כן וכן בכל המא' וכמו ויאמר אלקים תדשא הארץ345 תוצא הארץ נפש חי' כו' ויאמר אלקים יהי מאורות346 כו' עד מאמר נעשה אדם347 כו'. וא"כ הרי הי' בזה ב' תנאי' א' שהמאמר הי' בדבר אלקי' דוקא שדבר אלקי' יקום348 בפועל וכן הי' שמיד שא' אלקי' נעשה הבריאה בפו"מ כי הוא אמר ויהי349 הוא ציוה ונבראו350 וכל בריאה והתהוות הוא מאי"ן לי"ש דוקא ולא יש מיש שאין זה מחודש מעיקרו כידוע. והתנאי הב' הי' במה שנמשך משם אלקים זה באותיות הדיבור דוקא, שהוא בצירופי אותיות דמאמר זה שא' יהי אור יהי רקיע וכה"ג משום דדבר מלך שלטון351 וכשמלך גוזר ואומר כן יקום וכל זמן שלא בא בדיבור אינו נעשה בפו"מ, וא"כ האותיות הללו של יהי אור ותוצא הארץ וכה"ג הוא עיקר מקור המהווה הבריאה דאור ורקיע וגם החיות ובהמות וצומח דעשב ופירות למטה בגשמיות (וכן למעלה בעולמות הרוחניי' כפני ארי' ושור דמרכבה ואור ורקיע העליונים שיצאו מדיבור העליון כו' דשם אלקים (רק בצומח וחי הי' הציווי לארץ שתדשא הארץ ותוצא הארץ כו') וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כו'. ובאמת אין דבר ה' כאותיות הדבור שלנו ולא מחשבותיו כמחשבותינו כמ"ש כי לא מחשבותי352 כו' רק לקרב לאוזן דברה תורה כלשון בנ"א, כמו שהאדם הוא נפש השכלי' שנק' נפש המדברת353 בחי'
הערות
- 341. לכו חזו מפעלות אלקים : נסמן לעיל פ' יתרו רנג, א.
- 342. הגם : תיבה זו אינה ברורה.
- 343. דאשתמודע אדון על כולא : ת"ז בהקדמה (יז, ב).
- 344. אדנ"י ב"ם : תהלים סח, יח.
- 345. ויאמר אלקים תדשא הארץ : בראשית א, יא.
- 346. ויאמר אלקים יהי מאורות : בראשית א, יד.
- 347. נעשה אדם : בראשית א, כ.
- 348. שדבר אלקי' יקום : ישעי' מ, ח.
- 349. כי הוא אמר ויהי : תהלים לג, ט.
- 350. הוא ציוה ונבראו : תהלים קמח, ה.
- 351. דדבר מלך שלטון : קהלת ח, ד.
- 352. כי לא מחשבותי : ישעי' נה, ח.
- 353. נפש השכלי' שנק' נפש המדברת : ראה גם לעיל פ' שמות מז, ב. וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.