שעא, א
והקושי. ואין עצה רק במה שרואה בחי' אין ומה בתכלית שמזה דוקא יפול הגסות (וכמו המן כשהי' רואה את מרדכי406 היהודי יושב בשער המלך כו', שבחי' מרדכי הוא מירא דכיא407 מבחי' גבורות דאבא408 שהוא מ"ה דחכמה בבחי' הביטול בתכלית ע"כ מיד שראה אותו הי' נופל מגיאותו כמש"א וכל זה איננו שוה לי409 ) וגם זה הוא הסימן לד[בר] ז[ה] שגדול כח השפלות וביטול אמיתי לשבר כח הגסות לפ"ע ממש עד שכל שהוא בבחי' אין יותר יותר יוכל לבטל היש ביותר כו', ממה שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה410 להמן ולא קם ולא זע ממנו411 כלל שמזה נתמלא המן חימה412 כי הי' מרדכי היהודי מבטלו בלב[ו] לגמרי כאין וכתהו ממש, ומזה נפל המן בלבו מאד ולא הי' כח בגיאות המן לעמוד נגדו כלל כו'. ומה שהי' כח הזה במרדכי לבטל[ו] בלבו כ"כ כא' הרקים הפחותים ולא בא לבחי' ביטול כלל לפני המן אע"פ שגדלו המלך כו' וא"ל מדוע אתה עובר413 כו', רק לפי שהי' מרדכי שפל ביותר והי' שונא מאד לגיאות וישות, ובכח השפלות והאין דוקא יש לבטל ולשבר ולהכניע לגסה"ר עד שאין לגיאים מקום לפני הענוים ושפלים ונופלים מגיאותם מיד שרואים אותם. כמו"כ הי' בפרעה שנפל מגיאותו וישותו מיד שראה פני משה שהי' עניו מכל האדם שמחמת זה יש בו גילוי אור האלקי שלפניו יושפלו כל הגאות כי רם ה' ושפל יראה414 ומשפיל גאים וע"כ הי' משה עיקר המדבר אל פרעה415 ולא אהרן כמ"ש במ"א (והיינו רק מצד שאור א"ס שורה בבחי' מ"ה [oldpage_1100] ּ ואין והוא גאה על גוותניא416 להפילם כו').
והנה מבואר במ"א בענין הענוה דמשה417 כו' שיש ב' מיני שפלות, א' שפלות שנק' ענוה יתירה, שהוא בעצם טבעו שאינו נחשב לדבר מ"ה בעצמו ומהותו כלל עד שהוא בלתי מרגיש א"ע כלל שנק' (נישטקייט כנ"ל). והב' שפלות שנק' הכנעת הלב ביותר, שהוא מצד מה שהוא בעצ[מו] בפחיתות הערך ביותר עד שהוא נבזה בעיניו נמאס [ב]יותר עד שנפשו כעפר לכל תהי' מצד שפלות ערכו בעיניו. וזה[ו] מצד החשבון שעושה בנפשו מכל מעשיו ומחשבותיו ומדותיו אשר מאד לא טובים בעיניו כאחד הרקים וקלים בעם (לבד מיעוט הערך בעצמו בדעת ושכל שזהו שנק' שפל ברך418 בטבעו), הוא שגורם מה שלבו נשבר ונדכה באמת מחמת פחיתות ערכו בחשבונו עם נפשו השפלה וריקני' כמש"א דוד ואנכי איש רש ונקלה419 כו' (וה"ז420 מצד שרואה חוב בעצמו ביותר על כל מה שעשה ומה שעושה טוב אינו מרגיש בעצמו כלל. והגם שמטבע האדם שאינו רואה חוב לעצמו421 כלל ה"ז הוא מצד בחי' הרגשת עצמו ביותר כידוע, אבל מצד שפלותו וענוה שלו
הערות
- 406. המן כשהי' רואה את מרדכי : אסתר ה, ט.
- 407. מרדכי הוא מירא דכיא : ראה תשא ל, כג ובת"א. שערי אורה נז, ב הערה 46.
- 408. מבחי' גבורות דאבא : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' תכט. דר"מ ר"ע 318.
- 409. וכל זה איננו שוה לי : אסתר ה, יג.
- 410. שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה : אסתר ג, ב.
- 411. ולא קם ולא זע ממנו : אסתר ה, ט.
- 412. שמזה נתמלא המן חימה : אסתר ג, ה. ה, ט.
- 413. מדוע אתה עובר : אסתר ג, ג.
- 414. כי רם ה' ושפל יראה : תהלים קלח, ו.
- 415. משה עיקר המדבר אל פרעה : ראה לעיל פ' וארא פב, ב ואילך.
- 416. גאה על גוותניא : ראה ת"א בשלח טו, א.
- 417. בענין הענוה דמשה : ראה לעיל פ' וארא פג, א.
- 418. שפל ברך : לשון תדא"ר פכ"ה. יל"ש ואתחנן ה, ו (רמז תתל). אכא: שפל ברי'.
- 419. ואנכי איש רש ונקלה : שמו"א יח, כג.
- 420. (וה"ז : אכא: וכ"ז.
- 421. שמטבע האדם. . חוב לעצמו : שבת קיט, א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.