שכה, ד

הפועל בנפעל שזהו שם המושאל לבד דדברה תורה כלשון בנ"א²⁸², דודאי א"א לומר למעלה באלקי' חיים שום כינוי ותואר מתוארי אדם בגוף שיהי' בו שינוי והתפעלות וגבול כמו הכח באדם שיש לו גבול וכיליון ושינוי כו' שאין לו גוף²⁸³ ודמות הגוף כלל (וכמ"ש לא ייעף ולא ייגע²⁸⁴ כו'. ומ"ש בשבת וישבות כי בו שבת²⁸⁵ לא מצד היגיעה דאין גבול לכח דא"ס, ולא שייך בו יגיעה ולא שביתה ומנוחה ולא בחי' או"ח מן הנפעל שיהי' נשלם מחסרון הכח כנ"ל, כי אין בזה המשכת מהות כח ממש ולא יש בו שינוי כלל, רק מה שא' לעולמו די²⁸⁶ כו' ע"י צמצום לפי שכל יכול הוא ויש בו ג"כ כח המגביל כל גבול ומדה זהו בחי' השביתה דשבת להפסיק ממלאכתו לפי שאמר לעולמו די כו', וגם זה רק באור וזיו הנמשך ממנו שאינו ממהו"ע שלו כלל וכלל. ועכ"ז הי' מתפשט בלי גבול כלל (וכמשי"ת) דמ"ש ורב כח גם זה אינו כמו כח האדם ממש וכן מ"ש קול ה' בכח²⁸⁷ וכה"ג, ואע"פ שהוא בבחי' א"ס כקול אלקים ששמעו בה"ס עכ"ז א"א שיומשך כמו כח הפועל באדם שהנפש בעצמה מוגבלת היא ומחודש מאי"ן ליש ולזאת גם הכח המתפשט ממנה בחי' גבול ונק' כח ממש שבא בערך כח הנפעל ממנו ויש בו שינוי ומתחלק לחלקי', ואמנם בעצמו' א"ס אף באצי' אין לומר שם בבחי' כח עצמי מעצמות דא"ס כלל רק בחי' אור וזיו לבד שהרי גם ע"ס דאצי' לא נק' רק בחי' אורות כאור המאיר מעצם המאור (וכדמיון שא' בס"י כמו שלהבת בגחלת²⁸⁸ וכה"ג). וגם [oldpage_954] ּ זה אינו במציאות אור ממש שהרי א' ע"ס בלי מה²⁸⁹ מהות²⁹⁰ כלל, אלא נקראי' בבחי' שמות ואותיות כמ"ש בזהר דכל ע"ס בכלל נק' שמא קדישא²⁹¹ שהוא שם הוי' בכלל יו"ד בשם ע"ב דחכ'²⁹² וה"א בשם ס"ג בבינה²⁹³ וא"ו בשם מ"ה במילוי אלפי"ן במדות כו' וכה"ג במל' דאצי' בה"א אחרונה דשם הוי' שהוא בחי' שם ב"ן והוא שם אלקי'²⁹⁴ שמתלבש בעולמות בבחי' ממכ"ע כידוע (ומה שא' בע"ס הגנוזו'²⁹⁵ בעצמות המאציל שזהו ענין גליף גליפו בטה"ע²⁹⁶ שהוא מה ששיער בעצמו בכח²⁹⁷ מה שעתיד להיות בפועל, אין זה ככח האדם בנפשו וברצונו אלא היינו רק בחי' ההעלם דרצון וחכ' ומדות שכלולים בעצמו' המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת בהעלם וכמו ויאצל מן הרוח²⁹⁸ דמשה על ע' הזקנים שתחלה היו כלולים ברוחו של משה כו') ולא ככח ופועל ממש שא"כ הי' גם האצי' בבחי' עצמו' דא"ס ואין ערך לאצי'²⁹⁹ לגבי עצמות המאציל כמו הבריאה לגבי הבורא לפי שנאצל ע"י צמצום דקו"ח שזהו ע"י בחי' אותיות ושמות כנ"ל) וזהו דגליף