שיז, ג

דוקא כברכה גשמיות כו'. אך ודאי יש טעם [וכוונה] למה כינו חכמי התלמוד לבחי' אוא"ס ב"ה בשם זה הקב"ה דוקא להיותו כולל ב' הפכים הללו דקדוש וברוך יחד, ומבחי' קדוש נמשך בחי' ברוך וזהו פי' הפשוט דקודב"ה דהיינו אע"פ שהוא קדוש ומובדל לגמרי מ"מ נמשך להיות בבחי' ברוך כו'. וביאור הדבר הנה ידוע בפי' אוא"ס שכולל ב' דברים³⁵³ א' בבחי' העלי' למעלה בעילוי אחר עילוי שזהו מה שהוא קדוש ומובדל בכמה מיני הבדלות זו למעלה מזו והכל בחי' רוממות העצמו' ממש שאין לו שיעור למעלה מעלה שזהו פי' אור א"ס [אין סוף] וקץ למעלה מעלה כו', וכל מה שנמשך מאורו להיות מקור למקור לכל השתלשלו' דקו"ח הי' אחר הצמצו[מי]ם רבים שהא[י]ר רק ע"י בחי' אותיות משמו הגדול שהוא בחי' מל' דא"ס שקודם הצמצום דקו"ח כידוע, וכל מה שנשתלשל מאור המצומצם הזה (שהוא בחי' הרושם הנשאר בטה"ע אחר שנסתלק אור הראשון כו') בקו"ח עד ע"ס דאצי' ובי"ע הכל כלא ממש חשיב נגד אור העצמות כו', ונק' קדוש הוי' [oldpage_תסג] ּ שלמעלה משם הוי' דאצי' כו', וגם למעלה מעלה בקדושה אחר קדושה באין שיעור למעלה כנ"ל. ואמנם [כי] כל יכול הוא ע"כ גם בבחי' ההעלאה ברוממות העצמו' ממש משם יכול הוא להיות בבחי' הירידה וההמשכה מן ההעלם דסדכ"ס כו', ובא בגילוי אור דוקא גם אחר ריבוי הצמצומים והעלמות הנ"ל, וכמאמר במקום גדולתו ממש אתה מוצא ענוותנותו כו', והוא ענין בחי' אור החסד שבא"ס שנק' אין סוף להתפשטותו למטה שזהו הכלל דכל הגבוה³⁵⁴ גבוה [יותר] יותר יוכל לירד ולהתמשך למטה מטה דוקא. והוא ענין ובחי' הברכה שנמשך ומתברך ממקורו העצמי דהיינו דוקא מן העלם דעצמות הרוממות לבא בגילוי כמעיין הנובע מן ההעלם כו' כמאמר דאיהו ברוך³⁵⁵, וכמו והמלך שלמה ברוך³⁵⁶ לשון נפעל שנתברך ממקורו שנמשך משם כל ברכה בתוס' מרובה דוקא.

והענין הוא כידוע דעצמות אוא"ס ממש הוא למעלה גם מבחי' קדוש וברוך שהוא בחי' העלי' והירידה דאו"ח ואו"י בחי' חו"ג דעצמות א"ס הנ"ל שאינו רק בחי' העלם וגילוי ולא בחי' מהו"ע ית' ממש שהוא למעלה מבחי' העלם וגילוי למעלה מבחי' מעלה ומטה דחו"ג שנק' עו"ר ועו"ת³⁵⁷ כמו המגביהי לשבת המשפילי³⁵⁸ כו' כי קמי' ממש בחי' מעלה ומטה שבעצמות אור א"ס שוין, ואין זה שייך רק לגבי בחי' השתלשלו' דקו"ח³⁵⁹ כמשי"ת³⁶⁰ (כמ"ש בע"ח). ואמנם אדרבה היא הנותנת