שי, ג

כמו שהי'³³⁶ אתעדל"ת באו"כ³³⁷ לעורר לבחי' המקיפים, והוא כמו קרבן הקטורת במזבח הפנימי, כך עליית הנשמה בט"ו ווי"ן דאמת ויציב אחר שניתן גחלים ממזבח החיצון, שזהו ענין וייחד לבבינו [לב] הפנימי עם לב החיצון, ואח"כ בסמיכת גאולה לתפלה זהו כמו הק[י]רוב להיכל ק"ק כו', והתפלה עצמה הוא לאשתאבא בגופא דמלכא כו' שעי"ז נמשך ממילא מבחי' סובב הכללי מקור כל המקיפים כו', וכמ"ש דוד המלך³³⁸ אחת שאלתי³³⁹ כו', שבתי בבית ה' שהן בחי' הכלים שבמשכן, ואז ממילא יבא כל המקיפים להודות³⁴⁰ בנועם ה' ולבקר בהיכלו יצפנני יסתירני³⁴¹ כו' [ו]כמ"ש במ"א באריכות וד"ל.

והנה ביריעות המשכן היו ד' מדרגות, הא' מקיפים דיריעות המשכן במספר עשר כנגד י"ס דאצי'³⁴² שבבחי' המקיפי' שה[ם] תכלת וארגמן כו', והב' יריעות האוהל למשכן שהן יריעות עזים עשתי עשר³⁴³, והג' מכסה לאוהל מעורות אילים מאדמים³⁴⁴, והד' מכסה עורות תחשים³⁴⁵ מלמעלה כו'. ומבואר בספרי הקבלה דמספר יריעות עשר דתכלת וארגמן כו' הן בבחי' האצי' כנ"ל, אבל יריעות עזים ועורות אילים ועורות תחשים הן ג' מדריגות דנוגה דבי"ע שנבררו מסט"א ונעשים בבחי' אוהל למשכן ויריעות עזים הן לאוהל והן עשתי עשר כמ"ש בזהר הטעם³⁴⁶, וגם בעודף המספר שלהם באורך שלשים באמה³⁴⁷ [הן] יותר מאורך היריעה דתכלת שהוא כ"ח באמה³⁴⁸ כו', ועורות אילים למכסה האוהל הן יותר גסים ועורות תחשים מלמעלה הוא יותר גס. והוא סדר המדריגות דבחי' נוג"ה דבריאה שרוב[ו] טוב ומיעוטו רע הן יריעות עזים שהן שעירות³⁵⁰ כמ"ש ועשו איש שעי"ר³⁵¹ כו', וכאשר מתבררים עולים להיות [oldpage_תנב] ּ לאוהל על המשכן, ועורות אילים מאדמים הוא בחי' נוגה דיצי' דחציו טוב וחציו רע כו', ועורות תחשים הוא בחי' נוגה דעשי'³⁴⁹ שרובו רע ומיעוטו טוב וגם הוא מתברר ונעשה מכסה שני מלמעלה.

[ח] ולהבין ביאור כ"ז, הנה יש להבין³⁵² תחלה דשרש הלבושים בבחי' המקיפים דהיינו בחי' מקיף שלא יוכל לבוא באו"כ מאיר הוא על הלבושים, וראי' לזה ממה שמצינו דפושט ב' לבושים כא'³⁵³ קשה לשכחה כו', משום דכח