שצב, ב
והענין הוא להיות כי ע"י הארת אוא"ס בלוחות הראשונות לא הי' שום יניקה ואחיזה לחיצוני' כלל כי נתברר כל בחי' הרע דנוג"ה כמו לעתיד דכתי' ואת רוח הטומאה אעביר247 כו' ובלע המות248 כו', וז"ש חירות ממה"מ כי שרש המות נמשך מעה"ד טו"ר כידוע וזהו חירות מסט"א לגמרי, וע"כ היו יכולין אז לעשות את המשכן וכליו ויריעות בחי' או"פ ומקיפי' להיות כלי ומכון לאוא"ס בלי יתערב זר בהם כלל וכמ"ש ה' בדד ינחנו249 כו' משום שנאמר וכבוד"י לאחר לא אתן250 כו'. אך לאחר חטא העגל הנה כתיב ויתנצלו בנ"י251 את עדים מהר חורב שהוא בחי' ב' כתרי"ם252 שקשרו בראש כאו"א שלא הי' אחיזה ויניקה לחיצונים בהם כלל, ולאחר שהורד עדים זה נמשך עליהם מסט' דחויא בישא ובלשון הגמ' נק' זוהמא של נחש הקדמוני253 וישראל שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן254 ולאחר חטא העגל חזר להם255 ושלט בהם אילנא דמותא256 כו' מבחי' עה"ד טו"ר כו'. ולהיות כן לא הי' ביכולתם לעשות המשכן וכליו להיות רק בחי' כלי לאוא"ס בלבד מאחר שיש בהם אחיזה לסט"א הרי יכולים גם החיצוני' להתערב בכלים דמשכן וכתי' וכבוד"י לאחר לא אתן טהור עינים257 כו' ולא יוכל להיות גילוי אוא"ס כלל במשכן וכליו בבחי' או"פ ואו"מ כנ"ל. ואע"פ שעלה משה להר אח"כ עם שני לוחות האחרוני'258 לא הי' עי"ז חירות לגמרי מסט"א כמו ע"י לוחות הראשוני'259 כידוע, הנה לזאת בפ' ויקהל ציוה משה לבנ"י תחלה על מצות השבת ואח"כ על מעשה המשכן בכדי שע"י מצות השבת יוכלו לעשות המשכן וכליו להשראת אוא"ס בלי יתערב זר מן החיצוני' בהם כלל. והטעם הוא בהיות מבואר למעלה בשרש ענין השבת שהוא בחי' העלאה מלמטה למעלה בבחי' או"ח אל בחי' עצמות התענוג הפשוט שבעצמות אוא"ס ממש כנ"ל באריכות, והוא למעלה מעלה מכל עיקר ומקור ההשתלשלו' לגמרי דהיינו בבחי' סובב הכללי דקמי' כחשיכה כאורה260 כו' ושם נא' אם צדקת מה תתן לו ואם רבו261 פשעיך מה תעשה לו כו', וע"כ א' בזוהר דחייבי הגיהנם שובתין ונייחין בשבת262 משום דבשבת עולין כל העולמות בעצמות התענוג וכמ"ש למעלה בענין אז תתענג על ה' כו' וכמאמר כל דינין מתעברין מינה263 כו', ובעליי' גדולה כזו שם אין מקום ליניקו' החיצוני' כלל משום שבשבת נא' אות היא ביני ובין בנ"י264 דוקא ולא יש חלק לסט"א בו כלל, לפי שענין השבת הוא בחי' אור החוזר בעצמותו ממש ושרש נשמת ישראל עלו בעצמות אוא"ס דוקא כמ"ש כי חלק הוי' עמו265 כידוע, וז"ש
הערות
- 247. ואת רוח הטומאה אעביר : זכרי' יג, ב.
- 248. ובלע המות : נסמן לעיל פ' יתרו ערב, א.
- 249. ה' בדד ינחנו : האזינו לב, יב.
- 250. וכבוד"י לאחר לא אתן : ישעי' מב, ח. מח, יא.
- 251. ויתנצלו בנ"י : תשא לג, ו.
- 252. עדים. . ב' כתרי"ם : שבת פח, א.
- 253. ובלשון הגמ' נק' זוהמא של נחש הקדמוני : ראה שבת קמו, א. בחיי שמיני יא, ל.
- 254. וישראל. . פסקה זוהמתן : ראה שבת קמו, רע"א.
- 255. ולאחר חטא העגל חזר להם : ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שלד ובהנסמן במ"מ לשם. תקס"ו ע' קס.
- 256. ושלט בהם אילנא דמותא : ראה זהר במדבר קיט, א.
- 257. טהור עינים : חבקוק א, יג.
- 258. שעלה משה. . לוחות האחרוני' : תשא פל"ד.
- 259. לוחות האחרוני'. . כמו. . הראשוני' : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קסה.
- 260. כחשיכה כאורה : תהלים קלט, יב.
- 261. אם צדקת. . ואם רבו : איוב לה, ז. ו. [ושם: ורבו — ראה גם לעיל פ' וארא סד, א. וש"נ].
- 262. דחייבי הגיהנם שובתין ונייחין בשבת : ראה זהר יתרו פח, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קיח. וש"נ.
- 263. כל דינין מתעברין מינה : ראה זהר תרומה קלה, רע"ב.
- 264. אות היא ביני ובין בנ"י : תשא לא, יז [בהיפך הסדר — ראה עץ הדעת טוב להרח"ו ר"פ ויקהל (ד"ה או). מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשצא. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רלח. ח"ב כאן ע' תרסח. דברים ח"א ע' רצ. לקו"ת ראה כא, ג].
- 265. כי חלק הוי' עמו : האזינו לב, ט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.