שצב, ב

והענין הוא להיות כי ע"י הארת אוא"ס בלוחות הראשונות לא הי' שום יניקה ואחיזה לחיצוני' כלל כי נתברר כל בחי' הרע דנוג"ה כמו לעתיד דכתי' ואת רוח הטומאה אעביר²⁴⁷ כו' ובלע המות²⁴⁸ כו', וז"ש חירות ממה"מ כי שרש המות נמשך מעה"ד טו"ר כידוע וזהו חירות מסט"א לגמרי, וע"כ היו יכולין אז לעשות את המשכן וכליו ויריעות בחי' או"פ ומקיפי' להיות כלי ומכון לאוא"ס בלי יתערב זר בהם כלל וכמ"ש ה' בדד ינחנו²⁴⁹ כו' משום שנאמר וכבוד"י לאחר לא אתן²⁵⁰ כו'. אך לאחר חטא העגל הנה כתיב ויתנצלו בנ"י²⁵¹ את עדים מהר חורב שהוא בחי' ב' כתרי"ם²⁵² שקשרו בראש כאו"א שלא הי' אחיזה ויניקה לחיצונים בהם כלל, ולאחר שהורד עדים זה נמשך עליהם מסט' דחויא בישא ובלשון הגמ' נק' זוהמא של נחש הקדמוני²⁵³ וישראל שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן²⁵⁴ ולאחר חטא העגל חזר להם²⁵⁵ ושלט בהם אילנא דמותא²⁵⁶ כו' מבחי' עה"ד טו"ר כו'. ולהיות כן לא הי' ביכולתם לעשות המשכן וכליו להיות רק בחי' כלי לאוא"ס בלבד מאחר שיש בהם אחיזה לסט"א הרי יכולים גם החיצוני' להתערב בכלים דמשכן וכתי' וכבוד"י לאחר לא אתן טהור עינים²⁵⁷ כו' ולא יוכל להיות גילוי אוא"ס כלל במשכן וכליו בבחי' או"פ ואו"מ כנ"ל. ואע"פ שעלה משה להר אח"כ עם שני לוחות האחרוני'²⁵⁸ לא הי' עי"ז חירות לגמרי מסט"א כמו ע"י לוחות הראשוני'²⁵⁹ כידוע, הנה לזאת בפ' ויקהל ציוה משה לבנ"י תחלה על מצות השבת ואח"כ על מעשה המשכן בכדי שע"י מצות השבת יוכלו לעשות המשכן וכליו להשראת אוא"ס בלי יתערב זר מן החיצוני' בהם כלל. והטעם הוא בהיות מבואר למעלה בשרש ענין השבת שהוא בחי' העלאה מלמטה למעלה בבחי' או"ח אל בחי' עצמות התענוג הפשוט שבעצמות אוא"ס ממש כנ"ל באריכות, והוא למעלה מעלה מכל עיקר ומקור ההשתלשלו' לגמרי דהיינו בבחי' סובב הכללי דקמי' כחשיכה כאורה²⁶⁰ כו' ושם נא' אם צדקת מה תתן לו ואם רבו²⁶¹ פשעיך מה תעשה לו כו', וע"כ א' בזוהר דחייבי הגיהנם שובתין ונייחין בשבת²⁶² משום דבשבת עולין כל העולמות בעצמות התענוג וכמ"ש למעלה בענין אז תתענג על ה' כו' וכמאמר כל דינין מתעברין מינה²⁶³ כו', ובעליי' גדולה כזו שם אין מקום ליניקו' החיצוני' כלל משום שבשבת נא' אות היא ביני ובין בנ"י²⁶⁴ דוקא ולא יש חלק לסט"א בו כלל, לפי שענין השבת הוא בחי' אור החוזר בעצמותו ממש ושרש נשמת ישראל עלו בעצמות אוא"ס דוקא כמ"ש כי חלק הוי' עמו²⁶⁵ כידוע, וז"ש