שכד, ב

שיסורי' הן היפוך השמחה, כי יסורים בגוף בחי' צמצום וקטנות ותכלית הדין הקשה וכן יסורים בבני ומזוני וכל הביטושים הן מחמת קטרוגי' קשים למעלה ולמטה וע"כ הרי הוא בשפלות מאד כעני ואביון המדוכא כו'. ועכ"ז הוא יכול לקבל באהבה ושמח ביסורים הללו כראב"ש שאמר חביבי' יסורים²²² כו' וכה"ג, וא"כ אין השמחה הזאת ענין הגבהת הלב והמוח בבחי' הגדלות כלל דאיך יוכל לשמוח ולהתענג ברוחב הלב מאחר שמדוכא ושפל ביותר. וצריך לומר בזה ב' טעמי' שהן א', דהיינו ששמחה זאת אינה באה רק [oldpage_תעד] ּ מתוך שפלות זו עצמה דוקא ולא מתוך איזה דבר מעלה וחשיבות בעצמו או דבר טוב לנפשו כלל, אדרבה מצד שנחשב בעיניו כמותר ממש בעולם ואינו ראוי לשום דבר טוב ומעלה כלל, כי נפשו כעפר ממש וכמו אברהם שקרא עצמו עפר ואפר²²³ ממש, ע"כ גם כל היסורים שבאים מהעדר הטוב מקבל באהבה ושמחה כי אין צריך לכלום ושוין אצלו רע וטוב עד שיכול לברך על הרעה כמו על הטוב²²⁴ ממש כאיוב שא' את הטוב נקבל²²⁵ והרע לא נקבל ובירך גם על הרעה כמו על הטובה. והיינו ענין השמחים ביסורים שמקבלי' גם הרע כטוב, דודאי אין שמחה זו רק מצד השפלות העצומה ולזאת אין שמחה כמו מי שא"צ לצפות לשום דבר טוב לנפשו שבהעדרו לא יעצב כלל וע"כ יקבל גם יסורים באהבה ורצון כו', וא"כ אין השמחה ושפלות זו ב' הפכים כלל אלא הכל א' ממש. משא"כ בשמחה שמורכבת בדבר מה כדבר הטוב בעצם שמטיב לנפש בגדולה ועושר וכה"ג בשמחה בהתבוננו' בטוב טעם ודעת כו' שיגביה הלב והמוח זהו שמנגד לשפלות וענוה כנ"ל, וזהו באי"ן וי"ש שהן ב' הפכים וכחשך ואור וכה"ג. אבל בשמחה שמצד הענוה ושפלות מתכללי' כא' ממש (וכמו בדוד שהי' י"ש בשמחה במורגש כמפזז ומכרכר אבל הי' זה רק מתוך שפלות והי' יכול להיות בהתנשאות דוקא מתוך שמחה זו מאחר שהוא מצד תכלית השפלות. וכמו בשמחת בית השואבה שא' הלל הזקן אם אני כאן הכל כאן²²⁶ ואם אין אני כאן מי כאן אע"פ שהי' חסיד ועניו גדול כו', משום דאדרבה היא הנותנת דלפי שהי' עניו גדול לא הי' בנפשו בחי' יש ודבר מה במציאות כלל לכך הי' שמחה זו רק מצד עוצם השפלות וענוה יתירה שהוא דוקא יכול לומר אם אני כאן הכל כאן כו', דאני זה אינו בחי' יש כלל אלא אדרבה הוא בחי' אי"ן וביטול דהכל הולכי' ונכללי' באי"ן שמיש נעשה אי"ן, וכמ"ה דחכ' דמשה שהי' עניו מכל האדם²²⁷ הי' הכל בו. ואם אין אנ"י כאן שאין בחי' ביטול וענוה מי כאן דאפי' אור צח אוכם²²⁸