שנ, ד

בבחי' מקיפים דלבושים ואח"כ במצות חושן ואפוד, בהיות מבואר למעלה בענין בעטרה כו' שיש בזה ב' מדרגות, הא' ביום חתונתו במ"ת שבאור פניו האיר לנש"י בבחי' מאור ואור, וכך הי' ענין שמן למאו"ר שיהי' המשכות מאו"ר דאור דתורה לדורות בכ"מ³¹⁸ שיושב וקורא ושונה ע"י משה שוש' דמלכא כנ"ל, ואח"כ יכול להיות ביטול האור במאור כנר בפני האבוקה, וזהו כדי להעלות נר דנש"י תמיד במצות ת"ת כנ"ל ובק"ש שחרית וערבית כנ"ל. והב' ביום שמחת לבו בקרבנות בבהמ"ק ועכשיו הן התפלות שזהו התלבשות נר ה' נה"א³¹⁹ בנה"ב להעלות[ה] כקרבן בהמה ממש. וזהו ענין האבנים דחושן ואפוד [ש]זהו ג"כ בבחי' דו"נ משפיע ומקבל או"י ואו"ח כנ"ל כמו בשמן למאור ואור כ[ו'. ו]הענין הוא דאבני שוהם [ש]בב' כתפות האפוד הוא בבחי' אור משפיע כמו המאור לאור להיות שאבן השוהם הוא [בחי'] אור בהיר בעצם הווייתו והן כלל[ו]' הכולל לכללות נש"י כמו שהן במקורן הראשון ממש בפנימי' אור אבא כמ"ש כי את"ה אבינ"ו שנק' מאור לפרטי ס"ר ניצוצ[ו]' הכלולי' בי"ב שבטים בחושן כו'. וזהו שא' ונתת את שתי האבנים³²⁰ על כתפות האפוד אבני זכרון לבנ"י ונשא אהרן את שמותם על שתי כתפיו לזכרון, פי' אבני זכרו"ן שהאבנים³²¹ מצ"ע שרשן בבחי' הזכרון שהוא בפנימי' מוח אבא וכידוע דשרש הזכרון באור אבא³²² עצמו כו', וז"ש ונשא אהרן כו' לזכרון להעלותם במקורם הראשון³²³ במוח אבא ששם הזכרו"ן [ה]תמיד[י ו]כמאמר אין שכחה³²⁴ לפני כסא כבודך³²⁵ כו'³²⁶ השכחה הוא באחוריי' דאבא³²⁷ כו' כמ"ש במ"א, וזהו הטעם [ש]בפ' קדש לי כל בכור שהוא בחי' החכ'³²⁸ נא' ולזכרון בין עיניך³²⁹ ובפ' שמע וגם בוהי'³³⁰ כי יביאך א' לטוטפות בין עיניך³³¹ וד"ל. אבל אבני החושן הוא [ב]בחי' אור דנש"י כמו שהן בנה"ב וע"כ הי[ו] על לב אהרן והאבנים טובות היו מזוככים מחומריות שלהם ביותר, שזהו ענין הזדככות חומר נפשם בטהרת הלב מכל סיג בתכלית שנק' בר לבב בתשובה ותפלה [שבלב]. ולנגד י"ב שבטים היו י"ב אבנים טובות חקוקים בחשן המשפט שמות השבטים ונשא אהרן את שמות³³² כו' בחשן המשפט על לבו לזכרון לפני ה' תמיד דהיינו שיעלה אותם כמו שהם למטה גם³³³ בחומר גופם בהעלאה דתשובה ותפלה בהתעוררו' דאה"ר דאהרן שוש' דמטרוניתא כנ"ל. וע"כ היו האבנים הללו על לבו דוקא כי בלב הוא משכן נה"ב בחלל השמאלי³³⁴ שבו הדם הוא הנפש ועולה ונכלל ברוח החיים שבחלל הימני כנ"ל בענין הקרבנות, והכל