שכג, ד

שהיא באצי' ונעשה כתר וראש לבי"ע כידוע, וע"כ הי' בו ב' הפכי' הללו דאי"ן וי"ש כא' ממש והוא הגדולה וענוה שבמקום גדולתו בהתפשטו' מלכותו על כ"י ברוממות והתנשאות גדולה ביותר כטבע רוממו' המלוכה ובאותה שעה עצמה ממש הי' בעצמו בבחי' ביטול גדול מי"ש לאי"ן ושפלות בענוה יתירה, עד שהי' שפל ונבזה בעיניו כאחד הריקים כמו שהי' מפזז ומכרכר²⁰¹ כו' וא' ונקלותי עוד מזאת²⁰² כו' וקרא עצמו רש ונקלה²⁰³ עני ואביון²⁰⁴ והי' בשפלות ומרירות כבע"ת ועני גמור בלב נשבר באמת, והי' מלך בהתנשאות יש גדול ואימה יתירה ב' הפכי' כא', לפי שהי' מרכבה למל' דאצי' שלמעלה בבחי' אין ולמטה בבי"ע בבחי' י"ש (או בהיפוך במקום גדולתו באצי' נמצא ענוותנותו להיות ראש לשועלים בבי"ע כו'), דזהו ג"כ ב' הפכי' דאי"ן ויש כא' ממש כו' (והוא לפי שהמל' עומדת תחת קו האמצעי דת"י²⁰⁵ שכולל ב' הפכי' דחו"ג יחד ולכך מל' מקבל ב' הפכי' יחד (כמ"ש במ"א בענין אתרוג שדר באילנו²⁰⁶ כו'). ולכך המל' דוקא עולה עד הכת"ר שלמעלה מהתחלקות קוין דחו"ג שיש בו ב' הפכי' אלה דאין ויש מצד שנק' ממוצע כנ"ל וד"ל).

וכך יכול להיות גם בכאו"א כח אלקי הזה שכולל ב' הפכי' דאי"ן וי"ש, שנעשה מי"ש לאי"ן בביטול ושפלות גדולה וברגע זו עצמה מאי"ן ליש בהגבהה ורוממות בחדוה אלקי' וכמ"ש בכי' מסט' דא כו', רק בתפלת החול שהוא בבחי' ההשתל' רחוק זה מזה דמרירות ושפלות קודם להגבהה וכמו כובד ראש קודם התפלה, וכך הוא במילי דעלמא בפרנסה שמתייאש בשפלות ואח"כ מצליח וכן בלימוד כו' כנ"ל. אבל בתפלת השבת (וכן בק"ש בכל יום שהוא מעין אור דשבת²⁰⁷ כידוע) אין הענוה ושפלות נבדל מן הרוממו' והגבהה דהיינו אי"ן וי"ש כו' (כמו בדוד מ"י ואוי"ר באבות ומ"ה דחכ' דמשה כנ"ל) והוא כמו רו"ש דתענוגי' דאו"ח ואו"י בשיר וניגון (וכר"מ דמצלי בכל מיני ניגון²⁰⁷ כו' שאין הפרש כלל בין מרירות ושפלות לחדוה והגבהה בתנועות של השיר²⁰⁸ הפשוט כו', וכמו במקום גילה עצמה תהא רעדה כו' לפי שזהו בדומה למעלה ממש שה' הוא האלקי' ד"ע וד"ת שוין ממש כנ"ל ע"כ מתכללים ב' הפכים דרו"ש במוח ולב כנ"ל. ובזה יתורץ בהפרש שבין תורה לתפלה דבאו"י מולמ"ט הן קודם [oldpage_948] ּ ללאו ובאו"ח דתפלה לאו קודם להן דיראה קודם לאהבה לכך סומ"ר תחלה דאם אין