שט, ד

ומדרגה הג' הוא תפילת ש"ע עצמה²⁸⁷ והן ח"י ברכאן²⁸⁷ שכורע בברוך²⁸⁸ כו' שהוא [ב]בחי' ביטול במציאות בתכלית, וכידוע בענין ואחרי הרעש אש²⁸⁹ היינו אחרי הרעש דפסוד"ז אש שלהבת י"ה דק"ש קול דממה דקה בש"ע כמ"ש וקולה לא ישמע²⁹⁰ [ב]צלותא בלחש כו' שזהו ענין עליות הנשמה והתכללותה בעצמות א"ס ב"ה ממש כמו לאשתאבא בגופא דמלכא ממש. וזהו כמו שמיכאל כה"ר²⁹¹ כבר [הקריב] הנשמות ועלו למעלה מעלה בעצמות המאציל והיינו ריח הקטרת שכבר עלה למעלה לחזק המוחין כמו בבחי' השבת הנפש שע"י ריח הבושם שיותר גדול מריח דקרבנות כנ"ל, אך ע"י הקרבנות שבמזבח החיצון דוקא שהוא סוף הכל בזה נעוץ תחילת הכל והוא עבודת הקטרת במזבח הפנימי שעולה עד פנימי' הכתר להיותו בבחי' קו האמצעי כנ"ל, וע"כ סדר העבודה מתחיל מקרבנות תמיד של שחר במזבח החיצון, וכך הוא בסדר התפלה מברוך שאמר עד ש"ע כנ"ל וד"ל. וזהו וייחד לבבינו לאוי"ר, פי' לייחד ולחבר חיצוני' הלב שהוא בחי' עבודה דנה"א עם פנימי' הלב שהוא שכר עבודתה שעי"ז תעלה בעליי' עצמה עד מהו"ע א"ס שבפנימי' הכתר שהוא ענין הקטורת שע"ג מזה"פ שמכוון נגד הארון ששם גילוי פנימיות ועצמיות דאוא"ס ב"ה כנ"ל וד"ל (ומ"ש וידעת תחילה הוא בהתבוננות בגדולת ה' בק"ש בשמע ואח"כ ואהבת כו').

[ז] והנה בכל הנ"ל יתורץ ענין אחד, והוא מה שיש להפליא על שינוי הסדר במעשה המשכן ד[ב]פ' תרומה סידר ציווי המעשה תחילה על מעשה הארון ועשו ארון עצי שטים²⁹² כו', ועשית שולחן²⁹³ כו', ועשית מנורת זהב²⁹⁴ כו', ואח"כ ציו[ה] [ו]את המשכן תעשה עשר יריעות²⁹⁵ שש משזר ותכלת כו' עד עשיית²⁹⁶ מכסה לאוהל עורות אילים מאדמים²⁹⁷ ויריעות עזים עשתי עשר אוהל למשכן²⁹⁸. נמצא אוהל המשכן ג' דברים יריעות עזים ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים מלמעלה כו', ואח"כ ציוה על הקרשים²⁹⁹ ואח"כ על הפרוכת³⁰⁰ ואח"כ על מזבח החיצון³⁰¹ וחצר אהל מועד³⁰² (ומזבח הזהב לא הזכיר כאן כלל רק בסוף פ' תצוה ועשית מזבח קטרת³⁰³ כו'). והנה בפ' ויקהל בעשיית בצלאל וכל חכמי לב הקדים מעשה היריעות לכלים כמ"ש ויעשו את המשכן³⁰⁴ עשר יריעות כו' ויעש יריעות עזים³⁰⁵ לאוהל על המשכן כו', ומכסה העורות אילים מאדמים