רנו, ב

לפי הקורא כנ"ל, שרשו מגיע בפנימי' ומקור הרצון שלמעלה מהתפשטותו במדות שברצון ושכל כו' שנק' רעדכ"ר³²⁹ בחי' גלגלתא דא"א כו' וכמו שאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה³³⁰ כו'. וכך הי' במ"ת עצמו ששמעו דבור דאנכי שהוא בחי' הרצון הפשוט ועצמי טרם שבא להתחלקות קוין דחו"ב, וזהו עיקר קבלת התורה כנ"ל. וכך הוא ממש בדיבור בד"ת לדורות שהוא רק בחי' הביטול בתכלית לבעל הרצון שמלובש בדבר ה' שבמדבר כו' ולכך נק' מדבר (שלמעלה גם מבחי' מדבר דאדם כו'), וזהו שרש מצות ת"ת גם עכשיו בד"ת שהוא דברי אשר שמתי בפיך כו'. וע"כ מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה³³¹ שדבור דתפלה הוא בכוונה ורעו"ד שמצד [עצמו] שנק' העלאת מ"ן ולפ"ע ההעלאה כן ערך ההמשכה בא' יהי רצון מלפניך כו', אבל דבר ה' שבתו' [הרי] מעצמו בא והדבור דאדם אינו רק כלי שאינו לפ"ע ההעלאה [כלל], וע"כ ממילא נכלל בזה כל ההעלאת מ"ן דתפלה ונק' חיי עולם³³² כמו ביו"ד הדברות ממש שדבריו חיים וקיימים כו'. ולא שזהו דוקא בצדיקי' גדולים כרבא³³³ ורב יהודה דכולי תנויי בנזיקין³³⁴ כו', אלא כל מי שיש בו בחי' הביטול הנ"ל³³⁵ קודם הלימוד שהוא כמו במ"ת מה להלן באימה כמו שאמר כל³³⁷ תלמיד³³⁶ כו' מלובש בד"ת שלו דבר ה' שביו"ד הדברות, [ו]אפי' מי שאין לו יראה ואימה כלל כתשב"ר שאין יודעים מה שאומרים רק שמדברים דבר ה' שבמקרא הרי העולם מתקיים ע"י רק [כ]שהוא הבל שאין בו חטא³³⁸ שמלובש בהבל קול ד"ת שלהם מבחי' דבר ה' [ש]ביו"ד הדברות ממש [ש]דבריו חיים וקיימים כנ"ל וד"ל.

והנה עם כל הנ"ל יובן איך שבר"ח סיון שבאו למדבר סיני כמ"ש ביום הזה באו מדבר סיני [ש]הוא הי' עיקר הכנה למ"ת להיות שהאיר אז בכנס"י בבחי' נקודה עכ"פ ומנקודה זאת נתפשטה מעט מעט עד יום הששי בחדש סיון שהוא זמן מ"ת, והיינו גם עכשיו בבחי' הביטול במציאות באימה ויראה בשעה שי[ו]שב אדם ללמוד ד"ת שהוא בחי' הנקודה [oldpage_750] ּ הנ"ל שיוכל להתפשט אח"כ בשעה שעוסק בתורה לקבל בנפשו דבר ה' ממש שבי' הדברות כנ"ל, וע"כ מברכים נותן התורה לשון הוה כו' כידוע וד"ל. אך הנה כ"ז לא יתכן רק במצות ת"ת שבדבור דוקא כמ"ש ודברת בם כו', אבל מצות עיון והגיון שבתורה³³⁹ כמו והגית בו יומם ולילה³⁴⁰ כו' וכן ובתורתו יהגה³⁴¹ יומם ולילה³⁴² איך שייך בזה ענין הנ"ל בבחי' קבלת התורה שנגלה אור ה'