רסט, א

להמשיך בחי' יחוד עליון בקדושת השבת למעלה הרבה מקדושתו שנתקדש מכבר בוי"ו ימ"ב הראשונים מטעם הנ"ל דבתומ"צ ותשובה יש מפנימי' התענוג העצמי שלמעלה מענג שבחכמה שזהו קדושה דשבת, וע"כ אמר זכור את יום השבת לקדשו בקדושה יתירה באמצעית העבודה דימות החול דוקא בתומ"צ ותשובה וד"ל.

וגם בזה יתורץ מ"ש זכור ושמור בד"א נאמרו דשמור הוא בל"ת כנ"ל והוא בבחי' שמי עם י"ה דשם הוי' ושמירה זו בוי"ו ימי החול מל"ת הוא לשמור [לשבת] לקדשו בתוס' קדושה ונכלל בדבור אחד עם זכור שהוא ג"כ עם י"ה שהוא גימט' רמ"ח מ"ע למהוי אחד באחד²⁸⁵ דהיינו ב' פעמים י"ה כמ"ש יהי' ה' אחד ושמו אחד דגם שמור לנוק' הוא בי"ה כמו בזכור לדכורא שיהי' יחו"ת ויחו"ע שוין כו'²⁸⁶ ומתורץ כל הקושיות הנ"ל וד"ל. (וגם מ"ש הטעם בדברות האחרונות וזכרת כי עבד היית כו' ע"כ צוך לעשות את יום השבת כו' וכמ"ש בקידוש זכרון למע"ב תחלה כו' זכר ליצ"מ כו', לפי שע"י יצ"מ שנהפך מחשך לאור ומאפילה כו' ע"כ צוך לעשות ליום השבת להמשיך בו קדושה יתירה מעצם קדושתו בוימ"ב מטעם הנ"ל. אבל בדברות הראשונות היו למעלה מעה"ד כו' שהי' חירות ממה"מ²⁸⁷ כו' ע"כ בירך ה' כו', והציווי דזכור הוא ע"י רמ"ח מ"ע דזכור עם י"ה עולה רמ"ח כו' ולא הזכיר יצ"מ כלל כנ"ל וד"ל.