שצא, ב

מלאכה ג"כ חוזר אל עצם כח התענוג שבנפשו בגמר המלאכה דוקא, כי הרי התענוג הזה הי' מצומצם ונעלם כל זמן עסקו במלאכה ברצון ושכל ומעשה המלאכה עד שנגמרה המלאכה אז גם התענוג חוזר אל מקור חוצבו שהוא עצמות כח התענוג ההיולי (כי כמו שהתחכמות החכמה בחי' התפשטות הארה בלבד מן עצם כח השכל, כך התפשטות התענוג בדבר פרטי אינו אלא התפשטות אור בעלמא בעצם כח התענוג). וזה התענוג העולה בבחי' אור חוזר בגמר המלאכה הוא מלבד אותו התענוג שמקבל מחמת טוב המלאכה כשנגמרה כפי מחשבתו ורצונו ונשלמה כפי כוונתו דוקא שהוא בא לאחר שלימות המלאכה שלא הי' עדיין זה התענוג קודם התחלתו במלאכה כי לא ידע אז אם תושלם כרצונו, ונמצא הוא תענוג חדש אמנם הוא בחי' שלימות אור אותו התענוג הראשון שבו התחיל כו', והיינו דמיון להבין ענין נעוץ תחלתן בסופן²²⁴ כו'.

ובכ"ז יובן למעלה במ"ש ששת ימי"ם עשה ה' כו', פי' הוא בחי' וי"ו יומין עילאין²²⁵ דאצי' שהן בחי' המדות דאצי' שבתוכם מלובש בחי' חו"ב דאצי' עד"מ הנ"ל מירידת שכל האדם במדותיו לעשות מלאכת מחשבת או מלאכה גשמי' כו', וכל יום יש לו המשכה מיוחדת מבחי' המוחין העליונים דאו"א כו' וביום הא' בחי' החסד [oldpage_תקפא] ּ דז"א וביום הב' בחי' גבורה כו' כידוע שהן הנק' ששת ימי בראשית למעלה שמתחדש בכל יום מאין ליש מאצי' לבי"ע כמ"ש כי אלף שנה²²⁶ כיום אתמול²²⁷ כו' כמ"ש במ"א. ובבחי' גמר מלאכת ה' מבחי' המדות דאצי' ביום הו' שהוא בחי' יסוד כו' אז נאמר ויכולו השמים והארץ כו' וישבות²²⁸ כו' כאדם ששובת ונח ממלאכתו כנ"ל, כך חוזרים כל בחי' אורות וכחות האלקי' שמתפשטי' בעולמות מאין ליש אל בחי' עצמות אור א"ס שבחו"ב ומדות דאצי' דהא אמרו דאיהו וחיוה"י ח"ד כו', וז"ש כי בו שב"ת וינפ"ש²²⁹ בבחי' אור חוזר אל העצמות ממש, ולזה אמרו דבראשי"ת נמי מאמ"ר הו"א²³⁰ כו' לפי שגם בחי' ירידת אור החכמה שנק' בראשי"ת²³¹ כידוע בוי"ו יומין המתלבשים להמשיך שפע מאין ליש בבי"ע חוזר אל עצמות אור החכמה שבעצמות אוא"ס כו' וד"ל. וגם בחי' התפשטות הארת אור העונג הפשוט שבעצמות אוא"ס הפשוט (שנק' שעשועי המלך בעצמותו²³² כו') חוזר אל העצמות התענוג מירידתו והתלבשותו ברצון להאציל ולברוא כו' באמצעות בחי' חו"ב ומדות דאצי' כו' כמובן מתוך משל הנ"ל, וזהו מלבד אותו אור שלימות התענוג שנשלם דוקא בגמר המלאכה דו' יומין דחול כמ"ש וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד²³³