שסז, ג

שממנו ממשיך אח"כ אורך [ורוחב] דה' שא[ם] ל[א] היו"ד אין מקור ושרש לה', לפי שאחר הצמצום די' יבא ההתפשטו' והא בהא תליא אע"פ שהן ב' הפכים [כ]אין ויש שמאין דוקא נמשך בחי' יש והיו לאחדים ממש וד"ל (וז"ש בזהר דאו"א זיווגייהו תדיר²³⁴ ונק' תרין ריעין דלא מתפרשין כחדא שריין²³⁵ כו' שהוא בשביל שפע העולמות בתמידות מאין ליש (ולא כריב"נ כשמן שצף ע"ג היין²³⁷ שזהו שמן בחכמה שצף ע"ג היין דבינה²³⁸ שאינם חיבור לטומאה²³⁶ כו'). וכך יובן למעלה במ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים שהן העוה"ב והעוה"ז כו' שנק' עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא בכלל, ובד"כ כל ההשתלשלו' זהו בחי' סוכ"ע ובחי' ממכ"ע בכלל ותוכל²³⁹. כי בחי' סוכ"ע הכללי היינו בחי' ההעלם דמח' ורצון הפשוט הכללי כמו שעלה ברצונו ומח' הפשוטה טרם שנמשך לבחי' גילוי מאין ליש בחו"ב זהו בחי' הצמצום די' דחכ' כמו שהוא בבחי' האין וההעלם כו', ואח"כ נמשך ממנו [ב]בחי' גילוי בבחי' ההתפשטות דבינה באורך [ורוחב] כנ"ל זהו בחי' ממכ"ע בכללות שנמשך בבחי' שטח כמו מעומ"ט וד' רוחות שנק' עולם ומקום כו'. ודוקא אחר בחי' הצמצום די' בהעלם הוא שבא לבחי' התפשטות, וכנ"ל בתמונת אות הה' שתחלתו כותבים יו"ד דוקא מטעם שא"א לבחי' התפשטו' דה' בלא צמצום די' בתחלה וד"ל.

והנה מבואר במ"א עמ"ש בזהר בענין ועבד הלוי הוא²⁴⁰ דא הוא עתיקא כו', ויש בי' ג' קוצין²⁴¹ קוץ העליון וקוץ התחתון וגופו של יו"ד עצמו, בחי' קוץ העליון שלו הוא בחי' כ[תר] דחכמה שהוא בחי' אי"ן ממש ע"כ תג [זה] פונה כלפי מעלה להורות על בחי' ההעלם והצמצום ליכלל בעצמו' המאציל, וגופו של יו"ד שאינו אלא העלם שיבא לגילוי שע"ז מורה תמונתו כו' הוא בחי' אין דחכ' שמוכן ועומד להתמשך בבינה [ב]השגה [ב]התפשטות, וקוץ התחתון די' זה הוא כח המביא וממשיך לבחי' העלם דנקודה די' דחכ' מאין ליש בהשגה דבינה והוא שנק' פנים מסבירות²⁴² שיכול להביא העלם ותמצית החכמה לידי הסבר בהשגה לאורך [ורוחב] כו'. וזהו הב"ן בחכמה וחכ"ם בבינה²⁴³ דקוץ התחתון דיו"ד זה היינו בינה שבחכמה ס"ג דע"ב וחכ"[ם] בבינ"ה ע"ב דס"ג שנק' עומק המושג כו' (כמבואר במ"א באריכות), וז"ש ועבד הלוי הוא דא הוא ע"י כו' שזהו בחי' קוץ התחתון די' שיכול להביא לנקוד' דחכ' עילאה²⁴⁴ מאין ליש בהשגה דבינה שגדול כחו מגוף נקודה