שח, ד

השמים²³⁵ והם יענו את הארץ. ונמצא כדור הארץ²³⁶ מקבל כל שפע דחסד או דין כנ"ל בכל עיתים בגילוי התחלקו' במקום וזמן בכל אלקו' בפרטו'²³⁷ כמו חלק[ה] א[חת] תמטר²³⁸ כנ"ל, אבל בשמים הרוחני' כולל כל התחלקות השפע הבא[ה] למטה כא'²³⁹ בלי ניכר שם שום התחלקות כלל כו'. וזה[ו] פי' לכל זמן ועת לכל חפץ²⁴⁰ ורצון בין לחסד בין לדין, בא השפע בהתחלקות כלי מיוחד שהוא הזמן ו[ה]עת לטוב כמו בעת רצון עניתיך²⁴¹ כו' וכה"ג, או זמן ועת לחפץ היפוכ[ו] שהוא מדה"ד, והכל הוא תחת השמים דוקא, אבל בשמים ממעל אין עת מיוחד לכל חפץ ורצון, אלא כולם כלולים כא' מצד שהשמים הוא בחי' העיגולים המקיפים שאין שם התחלקות כלי כו'²⁴² כל עת בפ"ע כו' וד"ל.

והדוגמא מכ"ז יובן ג"כ בדרך אחר באדם שנק' כלל ופרט שבבחי' הכלל כל התחלקות שבא אח"כ בדרך פרט נזכרים²⁴³ וכלולים כא', ובפרט יוצא לגילוי בהתחלקות כ"א בפ"ע דוקא. וכמו"כ בתורה²⁴⁴ התורה נדרשת בדרך כלל ובדרך פרט והעיקר הוא מה שבא בגילוי בדרך פרט שנק' שייפין²⁴⁵ ואברים כו' ונק' תור"ת האד"ם²⁴⁶. והענין הוא גם באד"ם שעיקר האדם הוא מה שבא בו בדרך פרט דוקא והם המדות שבלב, ואע"פ שהמוחין שבראש הוא בא²⁴⁷ בבחי' הכלל שכוללים מכל²⁴⁸ חיות האברים אבל הוא בהעלם ובכח ולא בגילוי והעיקר הוא בחי' הגילוי אור הבא בגילוי²⁴⁹ בכלי מיוחד בפ"ע בהתחלקות גמור. וזה[ו] עיקר האד"ם דוקא²⁵⁰ שהן המדות שבלב שזה[ו] בחי' הפרט שבו, אע"פ שהפרט הזה מקבל מן המוחין שהוא הכלל כי אין פרט אלא הבא מן הכלל, וכמו [ש]מבואר למעלה בענין ארץ שמקבל מן השמים שהארץ עיקר (שהוא בבחי' יושר ופרצוף אדם כמו עיני הארץ²⁵² טבור הארץ²⁵³ כו', משא"כ [ה]שמים בחי' עיגולים²⁵¹ הכל [שוה] כא', ובארץ כל מקום מיוחד בפ"ע כו'). וגם הרי עיקר בחי' פני אדם הוא המוחי' והפני', מ"מ עיקר מהות האדם הוא הבא מן המוחין הכללי לידי פרט כמו בהתפעלו' המדות שבלב שכ"א יש לו כלי מיוחד בפ"ע כו', ולא יוכללו דבר [ו]היפוכו כו'²⁵⁴, משא"כ במוחין שיוכלל הכל כא' גם דבר [ו]היפוכו כא' כו'.

ויובן זה במה שאנו רואים בהתפעלות השכל בהתבוננו' שבמוח כאשר עדיין לא נכנס ונגע בלבו ההתפעלות