שצז, ג

ליוצרם מוסיפים תוס' ברכה למעלה בשם הוי' ביחו"ע שנעשי' ע"י במצות כו'.

וזהו כי לי בנ"י עבדים עבדי הם כו', פי' עבדי עבדי הוי' בבחי' עבד נאמן בית הנ"ל בתו"מ שנק' הון ביתו כו', וזהו בחי' עבד שלמעלה מבחי' בן הנ"ל, דאע"פ שעבודתו של הבן לאביו ג"כ הוא ברוב שמחה ותענוג לעשות נח"ר לאביו ולא תכבד עליו כלל וכלל כנ"ל, הרי זהו מצד שנמשך לשרשו כי הרי יש בכח¹⁸² המושך בנפש הבן מצד כח האב עד שנמשך אליו ממילא שזהו כמו טבע בנפשו מצד התולדה כו'. וכך בנש"י שנק' בנים נמשך להם כח ההתעוררו' מאביהם שבשמים שיומשכו אחריו בכל לב ונפש כמו משכני אחריך¹⁸² כו' שזהו מצד שרשם בעצמות א"ס ע"כ לא תכבד עליהם העבודה האלקי' ולא ינטו ימין ושמאל כנ"ל, אבל אין זה מכח עצמם ובחירתם ולא יהי' עי"ז¹⁸³ תוס' אור ושפע וברכת ה' למעלה. משא"כ ע"י בחי' עבד נאמן בית הנ"ל שמשליך נפשו מנגד מצד עצמו כאברהם שהכיר לבוראו וכמשה עבד ה' וכה"ג (וכיוסף צ"ע כו'), ונעשה כבעה"ב עצמו להביא תוס' ברכה בשלו שאין זה בכח הבן כלל כו'. והיינו שנק' ישראל עבדי' עבדי הוי' לשלימות המעלה שיהי' בהם כח מצד עצמם [ב]עבודתם בתו"מ ואוי"ר להוסיף אורות באצי' בתוס' ברכה למעלה יותר מעצם שרשם, ולזה נמשכו הנשמות בגופים שיהיו נק' עבדים דירידה זו לצורך עלי'¹⁸⁴ הוא כידוע להעלות לנשמתם ע"י קדושה העצמי' דתו"מ למעלה משרשם בחכמה שבמוח האב כו', והוא ע"י שמחה וטוב לבב במצות דוקא שמזה יהי' העוה"ב¹⁸⁵ שהוא תוס' אור וברכה כמו ברכת ה' [היא] תעשיר¹⁸⁶ כו' וד"ל.

והנה הגם שלפי המובן מכל הנ"ל בהפרש שבין עבד הא' הנק' עובד אלקי' בעומ"ש לעבד הב' שנק' עבד הוי' שעובד בשמחה ותענוג כנ"ל ודאי שאין ערך כלל לעבד בעול שבע"כ הוא עובד בעול ותכבד עליו העבודה עד שתקצר רוחו כו' משא"כ עבד ה' שבאהבה ושמחה שיניח כל עצמו רק לה' לבדו כו' שנק' עבד נאמן כו', עכ"ז יש יתרון מעלה רבה בעבודת עול דוקא יותר מעבודה באהבה דעבד נאמן הנ"ל משני טעמים, הא' מצד עצם העבודה שהעבודה הבאה מתוך האהבה וההתקשרות האמיתי' כנ"ל כל מה שיעשה ויעבוד לאדון לא נק' עבודה כלל, כי כל עבודה כזאת יעשה האוהב הנאמן לאוהבו מצד עוצם [oldpage_1184] ּ התקשרות האהבה כאהבת הבן לאביו ואשה לאישה שישרת אותו ויעשה רצונו בכל אשר יגזור אומר עליו כמו לתקן תיקוני ביתו ולבושיו וכליו ושולחנו וגם מלאכת הבית והשדה להיות