שסז, ב

ומושך ממנו קו קטן בצדו הימנית²²¹, שמבחי' קו הזה הוראות ציור ההתפשטו' לאו"ר דה"א. והרי בציור ותמונה זאת דיו"ד הנכתב אינו ענין צמצום לגמרי כנקוד' דיו"ד קטנה בלא תג כלל אלא אדרבה מורה ענין המשכה להבא שעתיד להמשיך ממוח²²² קו ושטח, והוא משך הציור די' משמאל לימין בק[ו] דרוחב והתג הנמשך ממנו מימין²²³ לשמאל שמורה על שעתיד להמשיך ה' באורך [ורוחב] ממש (והוי"ו הוא הרגל הקצר בתוך הה"א²²⁵ כו' שהן²²⁴ המדות הכלולים בבינה שלמעלה מזה הוא הוי"ו שבמילוי היו"ד שהן המדות דחכ' כו'), וזהו עיקר ענין אות הי' דשם הוי' שמורה ענין עתיד ולשון הוה²²⁶ תמידות שתמיד יהוה מאין ליש וד"ל. והיינו מה שתמיד מוכן ועומד להיות בחי' הגילוי והשגה דבינה מאין דחכמה שע"ז מורה אות היו"ד בציור תמונתו, כמו המעיין²²⁸ הנובע בהעלם שממנו נמצא תמיד מציאות התגלות דהתפשטות הנהר²²⁷ וא"א לנהר בלא מעיין כלל וא"א למעיין בלא נהר הנמשך ממנו לאורך [ורוחב]. וכך הוא גם בבחי' היו"ד שגם שהוא בבחי' צמצום, מ"מ תמונתו מורה המשכה נעלמת כמעיין הנובע בהעלם באופן שיתגלה והוא ע"י בחי' קול²²⁹ התחתון שבו שמביא מן ההעלם דחכ' לגילוי בבחי' בינה שהוא הה"א באורך [ורוחב] כנהר כו', שזהו מאין ליש דהשגה דבינה כידוע עד שנק' כמו תרין ריעין דלא מתפרשין²³⁰ לעלמין כך הוא בבחי' או"א שהן אותיות י"ה²³¹ כידוע וד"ל.

וזהו הטעם שאנו מוצאים בס' הקבלה שבתמונת אותיות גם כשכותבין אות ה' ראשונה דשם הוי' צריך לעשות ולכתוב כמו אות היו"ד²³² בתחלה ואח"כ ממשיך ממנו עצמו באורך בציור ה' כו'. [oldpage_1088] ּ והענין הוא מטעם הנ"ל לפי שא"א ל[היות] בחי' התפשטות דאורך [ורוחב] דהשגה דבינה שנק' נהר בבחי' יש כ"א בהקדים תחלה בחי' הצמצום דאות היו"ד דוקא, מפני שאחר בחי' הצמצום דאות היו"ד הוא שמורה ענין המשכה והתפשטות שעתיד להיות ממנו דוקא, כמו שמציירים בנקודה דיו"ד [מ]בחי' ההעלם שיבא לגילוי אע"פ שעדיין לא בא בגילוי ממש. וזהו אות היו"ד דשם הוי' שהוא הצמצום בתחלה שממנו דוקא יבא בחי' ההתפשטו' דה' שממשיך אח"כ שכ"מ²³³ שממשיך אח"כ בה' אינו נמשך רק מכחו של יו"ד שבתחלה מטעם הנ"ל כמשל מעיין בנהר, וע"כ גם בתמונת הה' כותבים יו"ד בתחלה