שמט, ג

והמדרגה הג' הוא מ"ש ואחר הרעש אש לא באש הוי' וזהו [ב]ברכה שני' דאה"ע אהבתנו דקאי בנשמות דוקא שהתפעלותם ברשפי אש שלהבת י"ה [דוקא] כמו צמאה לך נפשי²⁴⁷ [כו'] כלתה נפשי²⁴⁸ כו', להיות שרש הנשמה מבחי' בינה²⁴⁹ כמ"ש ונשמת שדי תבינם²⁵⁰ והוא בחי' אימא עילאה²⁵¹ שנק' אם הבנים²⁵² דמקננא בכורסייא²⁵³ בבריאה שלמעלה מיצי' כו'. והענין הוא כידוע דעיקר [התפעלות] התשוקה בצמאון רשפי אש האלקי יבא מצד פנימי' ההשגה בשם הוי' דוקא משום דבינה ליבא²⁵⁴ ובה הלב מבין כו' שלמעלה מהתפעלות השרפי' באמרם קדוש, להיות שנשמות דבריאה משיגי' בפנימי' דשם הוי' והוא בה"א עילאה שלמעלה מוי"ו שהוי"ו הוא התפעלו' המדות מן ההשגה השכלי' שזהו התפעלו' השרפי'²⁵⁵, אבל התפעלות השכל וההשגה עצמ[ה] שנמשך ללב זהו שלהבת י"ה דחו"ב שבלב שמזה בא [ה]אהבה דבכל נפשך ומאדך ביחו"ע דק"ש לנשמות דוקא באמרו שמע ישראל כו' וד"ל.

[oldpage_תקטז] ּ (ח ) וזהו ואחר הרעש אש אחר הרעש דמלאכים אש דנשמות ([ו]כמ"ש הנביא ואשמע אחרי דוקא קול רעש גדול²⁵⁶ כו') שהוא אש העליון שנק' אש שלמעלה שבק"ש אחר הרעש דמלאכים שבברכת יוצר, ואמנם עכ"ז לא באש הוי' שאינו אש הוי' דחסדים דאבא שהוא היו"ד דשם הוי' שנק' אש לבנה אלא אש אלקי' דבינ"ה שבהשגה כמ"ש שמע ישראל²⁵⁷ דשמיעה בבינה²⁵⁸ לבד, ועיקר שם הוי' הוא היו"ד דוקא שהוא [בחי'] ביטול במציאות כנקודה בהעדר התפשטו' לגמרי וההתלהבות בהשגה אלקי' הנ"ל שנמשך בבינה הוא בבחי' יש מורגש. וידוע דיש דבינה נכלל באין דחכ' לפי שהה'['א] דבינה נמשך מיו"ד כמו שמן המעיין הנובע נמשך הנהר שזהו ההמשכה מאין דחכ' ליש דבינה כו', ואע"פ שממילא אחר ההתלהבות ודביקות ברשפי אש האלקי דבינה יבא [ל]כלל בחי' ביטול במציאות דחכ' כמו אחרי הרצוא שוב כו' כידוע, ונכלל ונתבטל כל התפעלות ההשגה המורגש ובא לכלל אין דביטול דחכ' שזהו עיקר ענין המס"נ בא[חד] שהוא יו"ד כו', עכ"ז לא נק' אש הוי' לפי שעכ"ז²⁵⁹ רק בחי' ההעלאות מלמטה למעלה מי"ש לאי"ן דיו"ד דחכ', אבל הרי לא נמשך שם הוי' מלמעלה למטה כמו שהוא היו"ד עצמו שבו התגלות אוא"ס עצמו, כידוע דעיקר בחי' גילוי דאוא"ס עצמו אינו אלא בנקודה דיו"ד שנק' כ"ח מ"ה כו'