שלג, ג

שזהו רק התפשטו' האור וחיות בכלים ואברים ביותר שאין זה כלל בשינה או בעיבור הולד בבטן אע"פ שכבר נמשך בגופו אור וחיות הצורה כו'.

וכמו הפרש גדול הזה בין שינה לבהקיץ ובין עיבור ללידה כך יובן עוד הפרש גדול הרבה יותר מזה גם בין לידה או בהקיץ לגידול האדם וקיומו בחיות נפשו בגופו כל ימיו ע"י המזון ומאכל כנ"ל בכל ימי משך קיומו ע' שנה, דגם שהמאכל ומזון גשמי אבל עי"ז יש חיבור וקשר הרוחני' דנפש כמו שהוא בעצם ממש שיתפשט כל כוחו' שלה בתוס' אור מחודש בגילוי רב גם בכלים שהם האברים הגשמי', כמו שע"י החיזוק כח המאכל בדם הוא הנפש יתוסף כח הרוחני כמו שהוא בנפש עצמה לפעול כל מלאכה וכן [oldpage_תפט] ּ יתוסף כח העין לראות ואוזן לשמוע והשכל במוח להשכיל כל חכ', שבכל זה נראה רק כח התפשטות אורות בכלים בתוס' מרובה על עיקר עצם הבריאה דצו"ח בתולדה, כמו אומן יד בכל מלאכה ע"י הפעולה שבא בחידוש הכח הרוחני שמתגדל בה משך זמן רב מידי יום ויום דוקא נעשה אומן גדול. וכן איש החכם בעסקו בלימודי' שכליי' כל ימיו בכלי המוח הגשמי דוקא ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה⁵⁹⁰ עד שנק' זקן שקנה חכמה⁵⁹¹ ממקורה שנתגלה בו כל העלם דחכמה מאין ליש. וכך במדות שבלב בחסד שנמשך בלבו ע"י חיבור האור בכלי בתוס' מרובה במה שפועל ועושה חסד רב ה"ז תוס' אור בכלי למעלה מכפי המדה שהי' בתחלה. וכן בכל ציור אדם באו"פ שבכלי' שנק' גידול וצמיחה מקטנות לגדלות בכל משך זמן קיומו, שכל זה אינו אלא ע"י חיזוק זה דאור בכלי ע"י המזון ומחי' שמחזק כח שכלו ומדותיו ופנימית חיות האברים הרבה יותר מעצם הבריאה שלהם בצו"ח כו'. וזה הפרש גדול יותר מבחי' לידה דולד על עיבורו ובהקיץ על שינה הנ"ל שגם בהקיץ או בלידה אין תוס' מחודש בפנימי' הצורה כלל כו'. ונמצא מובן בדרך כלל שגם שיש מעלה באו"כ בתולדה שהן עצם אחד ומחודש מאין ממש כנ"ל, מ"מ אין זה רק בחי' חיצוניות לבד בכלל שהוא חיצוני' וקטנות האורות בחיצוניות וקטנות הכלים שהן האברים, אבל בחיזוק האורות בכלים ע"י מזון שמגדל כל ימיו כנ"ל, אע"פ שאינו אלא חיזוק לבד כנ"ל יש בזה תוס' מרובה וחידוש רב בפנימי' ועצמי' הרוחני' שיאיר כמו שהוא ממש בפנימית האברים בלא בחי' חיצוניות כלל וכלל וד"ל.