שכב, ג

גמור כמו לע"ל והוא מה שמתכללי' חו"ג דהוי' ואלקי' גם עכשיו כמו שיהי' לע"ל ממש (וכמו בשבת שאו' כגוונא דאינון¹⁵⁶ כו' אוף הכי ממש כו' וכמו כ"ו כל"ח שמאירי' חסדי' דהוי' באלקי'¹⁵⁷ בלי הסתר כלל כידוע). כי הנה הגם שמבואר למעלה בשרש התחלקות דיום ולילה בא מבחי' רו"ש צמצום והתפשטות שהן ב' הפכי' כו' מ"מ הרי הן מתכללי' כא' ממש אף במע"ב, שהרי א' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד דכללות שניהם דערב ובוקר יחד נק' יום אחד ממש אבל בקר בלא ערב אינו יום כלל, וא"כ גם הלילה בכלל יום נחשבת אע"פ שא' ויהי ערב בפ"ע ויהי בוקר בפ"ע כו' שהן יב"ש דלילה שהוא מבחי' הצמצום ליב"ש דיום מחסדי' כנ"ל. אבל יש עכשיו יחוד דהוי' ואלקים ע"כ בכללותם יחד נק' יום אחד כיום דלע"ל שלילה כיום יאיר ויהי' נק' יום אחד יום הגדול שכלול מכ"ד שעות רק עכשיו הבדל בין לילה ויום בחושך ואור, אבל למעלה גם עכשיו יום אחד הוא ממש ואין הפרש כלל בין לילה ויום. וראי' מיום דשבת שהוא מעין דלע"ל ביום שכולו שבת¹⁵⁸ בעוה"ב כידוע ע"כ גם הלילה דשבת כיום יאיר למעלה למהוי אחד באחד כי מל' דאצי' בבריא' בשוה ליח"ע דז"א כמ"ש אוף הכי ממש איהי כו'. וזהו צלותא דמ"ש¹⁵⁹ בתענוג האלקי להתענג על הוי' כמו שהוא באצי' ממש רק שהוא בתענוג דאו"ח וביום השבת הוא בתענוג דאו"י. אבל בבחי' התענוג העצמי דשבת כמו שעשועי' העצמי' דעוה"ב אין לחלק כלל בין או"ח לאו"י ושניהם כלולים כא' ממש, ואע"פ שהוא ג"כ בבחי' רו"ש צמצום והתפשטות, וזהו הילוך ב' שבתות כהלכתן¹⁶⁰ שנק' שבתות שמתכללי' כא' ממש כו'), וכמו השיר והניגון בשפלות והגבהה כו'. אבל הכל א' ממש להיות הכל בבחי' עונג העצמי' ונק' אה"ר בתענוגים דאו"ח ואו"י יחד והוא שרש תפלת השבת שמובדל במעלה מתפלת החול במה שנק' שיר אל¹⁶¹ בשיר שבא בעונג שלמעלה מן השכל בבחי' עצמיות ממש שאין לחלק בו בין העלאה והמשכה רו"ש (כמו בנגינות וטעמים דתורה שגם הן בבחי' רו"ש מלעיל ומלרע כו' וכלולים כא' ממש ונק' רננא דאורייתא שלילה ויום שוין ממש דלילה עיקר רינה של תורה וכמ"ש ובלילה שירה עמי שוה לשיר דמשפיע שנק' שירות באו"י בתענוג העצמו' בחכ' דתורה הקדומה שא' ואהי' אצלו שעשועי' משחקת לפניו ממש כו' וד"ל). משא"כ בתפלת החול שבחי' הגבו' דאו"ח הוא במרירות ושפלות וקטנות המוחין כמו כובד ראש כו' שמובדל מבחי' החסדים דשוב בגדלות המוחין בשמחה בהרחבת ההשגה ולא ישכנו כא' כלל כנ"ל (כמשי"ת).