רסח, א

בחי' כלי קיבול לאור התענוג העליון והוא חכמה בראש הנ"ל שהוא בחי' מקבל מעצם התענוג הפשוט (וכמשל הנ"ל בכח המשכיל שמקבל כח ועוז²²⁶ ואור מעצם כח התענוג שבנפש כו'), ע"כ נק' גם החכמה עדן לפי שמקבל מעונג העליון וממשיך התענוג שמקבל בנהר זה שיוצא מעדן העליון (והוא התענוג המורגש גם בהשגה והבנה דבחי' בינה שנק' הסבר כו' כנשמות שנהנין ומרגישים בתענוג מורגש בהשגתם כו') ונהר זה יוצא מעדן להשקות את הגן²²⁷ לנשמות שבגן בכל שבת דוקא כמ"ש וקראת לשבת ענג כו'. ומטעם זה גזרו אומר דיפה שעה אחת²²⁸ בתשובה ומע"ט בעוה"ז [דוקא] מכל חיי העוה"ב אע"פ שעוה"ב הוא שכר המצות, כי העוה"ב הוא בחי' עדן שאינו אלא פנימי' החכ' שמקבל מעונג העצמי שזהו רק הארה בעלמא מה שיוכלו הנשמות ליהנות מעדן העליון כמ"ש בעדן עין לא ראתה²²⁹ כו' ויש ב' מיני עדן²³⁰ א' עדן העליון בח"ע ועדן התחתון בח"ת, וז"ש היושבת בגנים²³¹ כו' וע"כ²³² א' ונחל עדניך תשקם²³³ כו'. אבל ע"י מעשה המצות ותשובה שיש בזה מפנימי' ועצמות התענוג כמו שהוא למעלה [ממש] טרם שמאיר בח"ע כו' שלמעלה הוא הרבה מעונג זה הפרטי שנמשך בח"ע הנק' עדן שאינו רק חלק א' מצומצם והארה בעלמא שנמשך משעשועי המלך בעצמו²³⁴ כו' וכמ"ש ואהי' אצלו שעשועים²³⁵ כו' וכן אמר [ואני] תורתך שעשעתי²³⁶ שנמשך בתורה מקצת דמקצת מבחי' השעשועי' העצמי' כו' וד"ל. וא"כ הרי [oldpage_שצב] ּ יובן מזה ג"כ דמעשה המצות בחול דוקא מפני שממשיכים לבחי' עונג העליון²³⁷ העצמי ממש שנק' אשר כנ"ל הרי ממנו דוקא יבא בחי' המשכות עונג בפרט גם לבחי' ח"ע שנק' קדש דשבת שהוא עיקר בחי' השבת, וזהו שאמר לעשות לתקן דוקא שע"י התיקון דמעשה המצות בחול הוא שעושים וממשיכים לעונג העליון העצמי שיומשך גם בעונג דח"ע שהוא קדושת השבת וכמ"ש וקראת לשבת עונג מחדש שלמעלה הרבה מקדושה שנתקדש מכבר כו' וד"ל.

[ז²³⁸ ] וזהו זכור את יום השבת לקדשו כו', פי' זכור עם י"ה עולה רמ"ח מ"ע שע"י רמ"ח מ"ע שישראל עושין בחול עי"ז יזכרו [לקדש] את יום השבת ואע"ג דקדושת שבת כבר מיקדשא וקיימא מוי"ו ימ"ב כמ"ש ויקדש אותו וקדושה זו לא תליא בישראל כלל כנ"ל, [מ"מ] ע"י המצות שישראל עושין בחול